שירשור לי ולגל ♥

הילדותי?

לילי - אני נאנחת. זה לא הוגן. ממש לא רוצים שניפגש פה...

טומי - המעלית מגיעה למטה ואני יוצא אחרון, קומה מוזרה. אני חושב

לילי - סידוונה לוחצת על הכפתור, בלי לשים לב אליי. המעלית מגיעה אלינו ואנחנו נכנסים פנימה.

טומי - קטניס מופיעה משום מקום. "שלום!" היא אומרת. אני מחייך. "היי קטניס." אני אומר.

לילי - ליסוון לוחצת הפעם על הכפתור. המעלית יורדת.

קישטה, טומי! אתם נפגשים רק בראיון!

חחחחחח טומי נשאר שם.

טומי - אני מחייך אליה ונשען על דלתות המעלית.

נחשי מה יקרה?

לילי - אני בטוחה שטומי מחכה לי למטה. המעלית יורדת לאט, כאילו בכוונה לעצבן.

טומי - "אז. איך אתה מרגיש?" קטניס שואלת אותי. "בסדר. אני מניח." אני אומר

לילי - המעלית נעצרת סוף סוף, והדלתות נפתחות.

טומי - הדלתות של המעלית נפתחות ואני מועד פנימה.

לילי - מישהו נופל אל תוך המעלית, ישר אל בין זרועותיי.

טומי - אני מייצב ומזדקף. אני יוצא מהמעלית. אני נעצר לרגע. ואז מסתובב: "לילי!" אני קורא ומושך אותה לחיבוק.

לילי - אני מחבקת את טומי. "התגעגעתי אלייך." אני לוחשת באוזנו.

טומי - "גם אני אלייך." אני אומר. "בואי נשב." אני מציע ומצביע על שני כיסאות.

לילי - אני מהנהנת.

טומי - אפשר לומר שאני דיי מיישם את מה שלימדו אותי לפני המשחקים. זה דווקא דיי נחמד. "2 מנצחים." אני אומר.

לילי - אני מחייכת. "מזל טוב לנו." אני אומרת ומתיישבת ליד טומי.

טומי - "את בסדר?" אני שואל בדאגה.

לילי - "כן. נקע בקרסול?" אני שואלת בדאגה. אני רואה שהוא צולע קצת.

טומי - "כן. אבל זה לא נורא." אני אומר בביטול.

לילי - "בטוח?"

טומי - "כן"

לילי - "בסדר." אני אומרת. "אז... יש חדש?"

טומי - "לא יודע. תגידי לי את. רוב הזמן הייתי תקוע באיזה חדר סטירילי. עוד לא הרגשתי שמש." אני אומר

לילי - "בוא נלך למרפסת." אני מציעה לו. "גם אני בקושי ראיתי שמש."