שירשור לי ולגל ♥

טומי - "אני לא יודע איך לקרוא לכם." אני אומר לליסוון בגועל.

לילי - "יפה, נכון?" סידוונה שואלת. אני שולחת יד כדי לגעת בראש שלי. תתפלאו או לא, שעתיים של משיכות בשיער מכאיבות בקרקפת. סידוונה נותנת לי מכה קטנב על היד. "לא! את רוצה להרוס את זה?" היא שואלת בתוכחה. "אבל זה כואב." אני מתלוננת. ואז, היא אומרת את המשפט הכי שנוא עליי בכל רחבי העולם - "כדי להיות יפה צריך לסבול." אני חורקת שיניים. 'כדי שאני אשנא מישהו, צריך להתאמץ. הצלחת.' אני אומרת לסידוונה בראשי, בזמן שהיא מובילה אותי שוב לכיסא. הפעם איפור. ייאיי. אושר.

חחח ואז - לק!

טומי - אני נותן לה לאפר אותי או מה שזה לא. "אתם יותר מידי... מצועצעים." אני אומר

מה?

לילי - אני עוצמת עיניים לפקודת סידוונה, בזמן שמישהו מאפר אותי.

שתשים לה לק D:

טומי - "מותר לך לחשוב ככה. כל אחד חושב מה שבא לו."

לילי המסכנה.

לילי - אני מרגישה את אצבעותיו העדינות של סיד (כנראה) מחזיקות לי את היד. הוא מניח את ידי הפתוחה על משטח שטוח. לק. הוא שם לי לק. איייכ.

טומי - "גמרנו?" אני שואל. מתעלם מדבריה. "כן. קדימה - בוא נתכונן ליציאה." היא אומרת ומקפלת את השרוולים

לילי - אני נושמת עמוק.

טומי - אני מהנהן והיא פותחת את הדלת.

לילי - הם מסיימים לאפר אותי, כמחשבה חדשה עולה בראשי. אם הערב הראיונות, זה אומר ששיחררו את טומי! וזה אומר שאני אראה אותו היום! "סיימנו כבר?" אני שואלת בחוסר סבלנות.

טומי - אנחנו צועדים ומחכים למעלית.

לילי - "כמעט. רק תכשיטים. ואל תפתחי עיניים." סרינה אומרת.

טומי - אני רואה את אבא והוא מביט בי. "ליסוון, לכי תתארגני. 40 דקות. תעברי בדרך אצל לילי ותעדכני." הוא אומר, אני מנחש שהוא השליח של אפי.

לילי - אני נאנחת. מישהו שם שרשרת מסביב לצוואארי וצמיד על מפרק ידי. ואיך לא - עגילים.

טומי - "ביי." אני אומר לליסוון

לילי - "זהו." סידוונה אומרת. אני פותחת עיניים. פיכסה. אני נראית כמו ברבי. עגילי יהלום שמשתלשלים כמעט עד הכתפיים שלי. צמיד עם יהלומים תואמים, ושרשרת עם תליון של יהלום. ליסוון נכנסת לפתע לחדר.

טומי - "חתיך." אבא אומר. אני כמעט מתפרץ מצחוק. "מחר נהיה בבית. נכון?" אני שואל. "בסביבות אחר הצהריים." אבא אומר ואני מהנהן. מחר ביום ההולדת שלי אהיה בבית. עם אבא, אמא וכל המשפחה. אני מחייך.

יאללה לילי - המעלית ממש איטית היופ!

לילי - "40 דקות." ליסוון מודיעה. סידוונה מהנהנת. "כן, כן. תני שתי דקות ואנחנו יורדים." אני מהרהרת לרגע. "מה התאריך היום?" אני שואלת.

טומי - "המעלית איטית במיוחד היום..." אני אומר ביובש

לילי - "לא יודעת בדיוק. אבל אנחנו היום התחלנו את יוני." ליסוון אומרת. היום הולדת של טומי מחר! אני מהנהנת אליה בתודה. "סיימנו!" סידוונה מכריזה. "יופי." אנחנו יוצאים למסדרון.

טומי - המעלית מגיעה ואני נכנס. אני מביט במראה שעוטפת את המעלית ובוהה בעצמי. זה נורא לומר - אבל אני נראה ממש זוהר עם כל האיפור והבגדים.

לילי - אני רואה בדיוק את המעלית נפתחת. אנחנו מגיעים למעלית, ושנייה לפני שהיא נסגרת, אני מצליחה לראות דמות מוכרת, בלונדינית. טומי.

טומי - אני משפיל מבט אל נעליי.

לילי - "טומי!!" אני קוראת אליו.

טומי - אני שומע את זה. הקול המוכר. היפה. הילדותי. אני ממהר להסתובב לראות אותה בשעה שהדלתות נסגרות. "תפתחו! תפחתו!" אני לוחץ על הכפתור של פתיחת הדלתות. אבל זה מאוחר מידי. אני נאנח ונשען על קיר המעלית.