עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

מומחית בפלירטוטים. את מצחיקה.

אנאבל - אנחנו מתיישבים על ספסל קרוב, קול לידי ותומס על ברכיי.

קתרין - "תודה, דיימון." אני אומרת.

אנאבל - "זה קורה הרבה?" שואל קול בלחש. תומס יורד מהברכיים שלי והולך לשכב על הדשא.

קתרין - "דיימון, תכין את הכרכרה. אנחנו נוסעים למנצ'סטר."

אנאבל - אני נדה בראשי. "הלוואי וידעתי מה קרה." אני מביטה בקייט. "קייט! מה את עושה?"

קתרין - "מה נראה לך שאני עושה? נוסעת למנצ'סטר ומשם לניו יורק."

אנאבל - "למה?"

קתרין - "ג'יימס." אני מסבירה. "מי זה ג'יימס?" בת' שואלת. קול נראה שקוע במשחק עם תומס

אנאבל - "אולי תארזי לפני לפחות ותודיעי למבוגרים?"

קתרין - "אני רק רוצה ללכת לראות אותו. ואז אני אחזור. ממילא - לא ישאירו אותו שם יותר מידי זמן." אני אומרת. "ניו יורק רחוקה." קול אומר פתאום.

אנאבל - אני מביטה על קול, תוהה איך לצאת מהתסבוכת הזאת. כמובן שקייט תגיע לניו יורק בעזרת שער מעבר.

קתרין - "יש רק לעבור את ורמונט. וורמונט פצפונת."

אנאבל - "זאת עדיין תהיה נסיעה ארוכה למדי."

קתרין - "מה אתם רוצים שאני אעשה?!" אני מאבדת את סבלנותי, "תבקשי שישלחו אותו לכאן." בת' מציעה. "זה רעיון." דיימון אומר, "בן כמה הוא? 9? 10? הוא יוכל להסתדר כאן."

אנאבל - "זה באמת רעיון טוב." אני אומרת.

קתרין - "אני עדיין צריכה לנסוע למנצ'סטר לשלוח טלגרף."

אנאבל - "קייט, לא רצית בגדים? זה ייקח עשר דקות."

קתרין - "לא. הכן את הכרכרה דיימון"

אנאבל - אני תופסת בידה של קייט וגוררת אותה הצידה. "בשם המלאך, קייט! את לא מתנהגת בהיגיון!" אני אומרת בלחישה רמה.

קתרין - "תפסיקו לריב!" תומס דוחף את רגליי כאילו אני עומדת להרוג את אחותו. הוא חזק.

אנאבל - אני מלטפת את כתפו של תומס. "מצטערת. קייט, בבקשה. פשוט... תיכנסי, תארזי לך שלוש שמלות ותצאי."

קתרין - "אני נוסעת למנצ'סטר וחוזרת."

אנאבל - אני נדה בראשי בתסכול. "בסדר. תיידעי אותי לכמה זמן את נשארת, בסדר?"

קתרין - "תלוי בתור לטלגף."

אנאבל - אני מגלגלת עיניים. "בסדר, לכי."