אנאבל - אני ותומאס חוזרים אל קול, ששקוע בשיחה ערנית עם בת'. "שלושים ושש." היא אומרת בגאווה. קול מביט בה במבט מתפעל. "כל הכבוד לך! בואי אני אגלה לך סוד. כשאני הייתי בגילך, היה לי קשה אפילו לחבר או לחסר. שלא לדבר על לכפול ולחלק." אני מביטה בשניהם בחיבה.
קתרין - אני חוזרת הביתה מסופקת, "תודה לאל שהצלחנו לשלוח את המברק." אני אומרת. "אחרי שהורדת את השמלה, מיס." דיימון צוחק מאחורי. "זה היה הכרחי." אני אומרת. "אבל, הוא ראה רק את המחוך היפה שלי ואת החצאית. וזה מה שחשוב. נכון?"