שירשור לי ולגל ♥

אמה - "יש לך משהו מוזר בעיניים..." אני ממלמלת.

מרטין - "אווץ'. לא המחמאה שציפיתי לה,"

אמה - "לא." אני נושפת בעצבנות. "יש לך משהו מוזר בעיניים. אחד מהאישונים שלך גדול יותר מהשני."

מרטין - אני מושך בכתפי, "התחרפנת."

אמה - אני מתחילה להתעצבן. "אני לא התחרפנתי!"

מרטין - אני מתיישב, "את יודעת שזה לא הגיוני נכון?"

אמה - "עובדה שכן." אני נושפת בעצבנות.

מרטין - אני שוב מרגיש בחילה, זה לא מטריד אותי.

אמה - "יכול להיות שחטפת זעזוע מוח?"

מרטין - אני שותק

אמה - "מרטין?"

מרטין - "אני מקשיב." אני אומר בהיסח דעת

אמה - "מרטין!"

מרטין - "אמרתי שאני מקשיב," אני אומר

אמה - "יכול להיות שחטפת זעזוע מוח? תחשוב רגע."

מרטין - "אני חושב."

אמה - "טוב, לך לישון או משהו. אני התייאשתי."

מרטין - "התכוונתי, 'אני חושב שיש מצב שזה מה שקרה' ואם זה נכון אז זה יעבור עד הבוקר, אני נשאר ער."

אמה - "טוב! בסדר. אל תלך לישון. תעשה מה שאתה רוצה."

מרטין - אני מהנהן.

אני - אני נשענת על האבנים.

מרטין - "מה אם זה לא זעזוע מוח?"

אמה - "אני לא יודעת. אני לא רופאה."

מרטין - "וואלה?"

אמה - "אני יוצאת החוצה." אני מכריזה וקמה.