שירשור לי ולגל ♥

מרטין - "בגלל מה שאמרתי?"

אמה - "כי אתה מחרפן אותי."

מרטין - "את נעלבת בקלות." אני אומר וקם. חולשה. ואני נופל. שחור.

אמה - "אוי, לעזאזל..." אני ממלמלת ומתכופפת אליו במהירות. הוא נושם.

מרטין - מעולף.

אמה - אני נאנחת ומחליטה להישאר עד שהוא יתעורר.

מרטין - כשאני מתעורר הכל מטושטש, אני קם מהר מידי מהרצפה וזה עושה לי סחרחורת

אמה - "אתה מוכן רק לשכב במשך כמה דקות בלי לזוז? לא בזמן שאתה מעולף?" אני שואלת בייאוש כשהוא חוטף סחרחורת.

מרטין - אני נשכב על האדמה.

אמה - "תודה." אני אומרת.

מרטין - "אז דוק, מה הנזק?"

אמה - אני מגלגלת עיניים. "אני לא יודעת."

מרטין - "הוא העיף אותי די חזק, הקרייריסט הזה." אני אומר, אני עוצם עיניים ואז נזכר במשהו שלמדנו בשיעור ביולוגיה, ואם אני זוכר נכון, אז הסיכוי שלי לנצח ברגע זה נחרץ ואני לא אחזור הביתה

אמה - אני שותקת ומתחילה לחטט בתיק. "תראה, המצב שלנו לא משהו." אני מוציאה את הבקבוק הכמעט ריק.

מרטין - "אהא." אני מסכים בהיסח דעת, אני לא יכול להדאיג אותה.

אמה - אני נושכת את השפה שלי. "חייב להיות פה מקור מים כלשהו."

מרטין - "אנחנו נמצא אחד. אנחנו בטוח נמצא."

אמה - "נחפש מחר? כשתרגיש טוב יותר?"

הם עדיין ביום הראשון?

ממזמן לא. הם ביום הרביעי [;

מרטין - "אמרתי לך, אני מרגיש בסדר."

אמה - אני מושכת בכתפיי. "אף אחד לא מת היום." אני מציינת.

מרטין - בקרוב מישהו ימות, אני חושב, "לא הרגת את הקרייריסט ההוא?"

אמה - אני מהנהנת. "חוץ ממנו."

מרטין - "נשארו עדיין התמרים ההם?" אני שואל.

אמה - אני מהנהנת שוב. "רוצה כמה?"

מרטין - "אני אשמח." אני אומר וקם לישיבה.

אמה - אני פותחת את התיק ומוציאה החוצה את התמרים, לוקחת אחד ונותנת את השאר למרטין.

מרטין - "אני נראה לך גרגרן?"

ההורים שלי החליטו שאני כותבת יומן

אמה - "לא. אני פשוט לא יודעת כמה אתה רוצה."

אז מה?

מרטין - "אז אני מצטער שהפללתי אותך בדברים שלא עשית." אני אומר ולוקח שניים.

זה מצחיק אותי. כי בסה"כ כתבתי את פרק 12 XD