שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מניחה את ראשי על כתפו של טומי.

טומי - מישהו החליט להפעיל את המוזיקה ובכל רחבי החדר מתנגנת מוזיקה קלאסית. איזה תזמון... אני חושב בשיעשוע. אני הולך צעד לאחור ושני צעדים לאחור. ריקוד פשוט שלימדו אותנו השנה בלי שמישהו ביקש לקראת הוולנטיין דיי. לילי קולטת את מה שאני מנסה לעשות דיי מהר...

--

נכתב עקב שמיעה של השיר i will allways love you

לילי - אני מביטה בטומי במבוכה. "אני לא יודעת לרקוד..." אני ממלמלת.

טומי - "פשוט צריך לזרום עם השיר. גם אני לא יודע לרקוד ואלס." אני צוחק ונושק לה על מצחה.

לילי - אני מצחקקת.

טומי - אנחנו ממשיכים לרקוד במשך כמה דקות. הרגל מתחילה לשרוף לי מכאב ואני עוזב את לילי ומתיישב על המיטה.

לילי - אני מסתכלת על טומי. "הרגל שלך?" אני שואלת.

טומי - "משהו כזה." אני אומר ומסמן ללילי לשבת לצידי.

לילי - אני מתיישבת ליד טומי. "מה זאת אומרת משהו כזה? או שכן או שלא..."

טומי - אני מושך בכפתיי. "אני מניח שכן..." אני אומר. "את זוכרת משהו מהיום האחרון?" אני שואל.

לילי - אני מהרהרת לרגע. "תלוי. היום האחרון של מה?"

טומי - "המשחקים."

לילי - אני מתכווצת כשאני נזכרת במשחקים ומהנהנת. ממש לא בא לי להיזכר בזה. אבל טומי שואל... אז זה משהו אחר.

טומי - "אני זוכר שיצאנו. שזרקתי את החץ. שירדתי ונפלתי ורצנו... וזהו... אני זוכרת שלוש יריות תותח..." אני אומר...

לילי - אני מהנהנת שוב. "כן. אני זוכרת את זה, חוץ מהיריות.אני גם זוכרת שלפני שהתעלפתי, הרגשתי מן זרם כזה מהמרפק."

טומי - אני מביט בה מבולבל

לילי - "אני משערת שזה מהשבב. ושבגלל זה חשבו שאני מתה." אני אומרת. "בטח השבב התקלקל או משהו כזה, אז איבדו את אות החיים שלי. ובגלל ששני הקרייריסטים מתו, ואני נחשבתי למתה, אתה ניצחת." אני אומרת. אין לי מושג מאיפה זה בא. הרגע חשבתי על זה.

טומי - "זה נשמע לי מופרח מידי..."

מופרך

לילי - אני נעלבת. "למה?"

טומי - "לא יודע..." אני אומר

לילי - אני מסתכלת עליו לרגע. "לי זה נראה בכלל לא מופרך." אני אומרת.

חה! ידעתי שתכתבי את זה. אני גאון. ואת צפויה.

טומי - "איש איש באמונתו יחיה."

לילי - אני צוחקת. "מאיפה אתה מביא את המשפטים האלה?"

טומי - "שעות של שיעמום בבית"

לילי - אני מחבקת אותו.