שירשור לי ולגל ♥

לילי - "כן. שב ושתוק. ואל תדגדג אותי." אני אומרת.

טומי - "אני יוצא לראות מה שרק בחוץ" אני אומר ומתחיל לקום

לילי - "לא, אתה לא." אני אומרת. "אני אלך לראות." ג'וליאן אומר.

טומי - "אז אני בא איתך." אני מודיע כשאני מצליח לקום.

לילי - "אתה לא." אני וברוק אומרות ביחד

טומי - אני מושך בכתפיי. "אני לא שואל אתכן, יודעות מה - אני בקרוב אהיה בן 14. אתן לא תעצרו אותי. אני יכול להחליט בעצמי."

לילי - "אתה יכול לשבת בעצמך?" אני שואלת.

טומי - "כן." אני אומר. "למה?"

לילי - "כי אתה עושה את זה ממש עכשיו." אני אומרת, ועד שאני מסיימת, ג'וליאן כבר חוזר מבחוץ.

טומי - "זוג מעצבנות" אני מסנן וחוזר לשבת. "אני כמעט בן 14 - אוקיי?"

לילי - "אתה בן 13 וחצי." ברוק מחייכת בניצחון, וג'וליאן אומר "תראו מה מצאתי בחוץ!"

טומי - אנחנו מביטים בו

לילי - "מה יש שם?" אני שואלת בסקרנות ובחיוך.

טומי - אני מסתכל על העטיפה ומבחין במשהו: על העטיפה יש סימן היכר של מחוז 12.

לילי - "אני לא יודע... מי רוצה לפתוח הפעם?" ג'וליאן שואל.

טומי - "ש-לילי תפתח" אני מציע. "תראו. זה ממחוז 12."

לילי - אני מסתכלת על המתנה מנותני החסות ומחייכת אל טומי. "תודה. ונכון. אבל לדעתי כדאי שאתה תפתח. אתה חולה. ולא עומד ללכת לאנשהו בקרוב." אני אומרת ונועצת בו מבט שיבהיר שיפסיק לקום. ולברוח.

טומי - "אני לא חולה." אני אומר בביטול ובוהה בעטיפה - זה משהו קטן. אני פותח את העטיפה בעדינות. זה לא תרופה, ולא מים או משהו בסגנון - זה סליל מנחושת. אני מרים את הסליל שבוהק באור המדורה.

לילי - אני מכווצת את מצחי. סליל נחושת? איך זה בדיוק אמור לעזור?

טומי - "זה מזכיר לי את ימי הגן." ברוק אומרת. "למה?" אני שואל. "כשהייתי קטנה היו מלמדים אותנו בגן להכין רשתות דייג מזה..." היא משיבה

לילי - "רשתות דיג?" אני חושבת בקול. זה יכול לעזור חנו. אם היה פה נהר לא קפוא.

טומי - "אתם חושבים שיש פה מעיין חם?" אני שואל. מקווה שכן, כי הידיים שלי מלוכלכות ודביקות מדם.

לילי - "יכולך להיות... אבל כנראה שלא." ברוק אומרת ומרימה של מהרצפה.

טומי - "זה יכול להיות נחמד לא?" אני אומר. "מה זה מעיין חם?" לילי שואלת. "נביעה של מים חמים שהמקור שלהם בעומק קרום כדור הארץ." אני מסביר לה. היא חמודה שהיא תמימה

לילי - אני מחייכת. "רואה? אתה לא רק שקרן גרוע ומצחיק, אתה גם חכם."