שירשור לי ולגל ♥

טומי - "כן בטח." היא עונה. "אני כבר חוזרת, טומי." היא פונה אליי. אני שומע אותה - אבל ראשי שקע במחשבות על השיחה הזאת...

לילי - אני ממש מקווה שהוא לא שמע את השיחה שלנו. הלוואי שלא.... אני לוקחת חלק מהדיות מג'וליאן ועוזרת לו.

טומי - אני שקוע במחשבות... מעניין מה אבא וקטניס חושבים עכשיו...

טומי האדיש... עלק

לילי - "אוף, אתה צודק. זה באמת כבד." אני רוטנת. "כמה יש פה?"

טומי - אם אחזור הביתה כולם ירדו עליי. זה בטוח.

לילי - "אני לא יודע, תשאלי את ברוק. היא הציידת המוכשרת." הוא אומר.

טומי - אני שומע את לילי וג'וליאן מתקרבים ואני מתנתק מהמחשבות...

קטניס - "פיטה?" אני פונה אליו. "מה?" הוא שואל, כולו ישן. "קום. אנחנו צריכים לדבר." אני אומרת לו ברצינות. הוא קם. "תיזָ-" אני מתחילה אבל זה מאוחר מידי, הוא דופק את ראשו בשולחן. "אחח." הוא אומר ומשפשף את מצחו.
"מה קרה?" הוא שואל. "הם...?" הוא מתחיל ומביט בי.
"לא!" אני אומרת במהרה והוא פולט אנחה. "אז מה קרה? מה פיספסתי?"
"3 נותני חסות פוטנציאונלים... וטומי התעלף..." אני אומרת.
"זה לא טוב.... מה קרה? עלה לו החום?"
"אני לא יודעת... לפי לילי נראה שלו אבל..."
"אבל...?"
"עזוב."
"אני אעזוב רק הפעם. אבל בפעם הבאה..."
"כן כן מה שתגיד." אני משתיקה אותו
"רגע. אמרת 3 נותני חסות???" הוא שואל.
"כן. תאמין או לא. אנחנו לא הורים טובים, מסתבר."
"מה עשינו?"
"אתה כבר תראה בסיכומי החובה היום בערב..."
"אחח... כן... שידורי החובה... 5 שעות של סיכומים ואתה רק מקווה שהילד שלך לא יבלוט בהם..." הוא אומר. אני מביטה בו ומחייכת חיוך קטן.

לילי - אני וג'וליאן מתיישבים משני צדדיו של טומי.
"אז מה קורה?" ג'וליאן שואל.
"השמש זורחת, השלג לא נמס, הנהר קפוא והדיה הפנגוינתנתינתית הזאת עפה בשמיים." אומר טומי. אני וג'וליאן צוחקים.
"רואה טומי, אתה גם מצחיק." אני אומרת לו "וחוץ מזה, זאת דיה פנגווינתית ולא פנגוינתנתינתית או מה שלא אמרת."
לג'וליאן יש פתאום מבט מוזר על הפנים, אבל הוא מחייך כשהוא שואל "מה זאת אומרת 'אתה גם מצחיק'?"
אני מתעלמת מהמבט שלו, כי יש לי הרגשה שאני לא רוצה לדעת עליו. אז אני מחייכת ואומרת "טומי לא מעריך מספיק את עצמו, אז אני עוזרת לו בלמצוא בעצמו תכונות טובות." אני נועצת בו מבט "וזה לא קשה, אבל הוא מתעקש שכן."
עכשיו טומי מתעלם מהמבט שלי ועושה פרצוף של ילד קטן ומפונק שלא קיבל את מה שהוא רוצה. "היא התיישבה לי על הברכיים!" הוא אומר ברוגז ילדותי כדי להצחיק. אני וג'וליאן צוחקים, כי הקול שלו באמת נשמע מצחיק.
"אני רציני ג'וליאן. אני מזהיר אותך: אל תעצבן את לילי כשאתה יושב. היא מסוכנת." טומי אומר, ומתרחק קצת ממני בחיוך לכיוון ג'וליאן כדי להדגיש כמה אני מסוכנת. אני צוחקת.
"אני לא חושב....היא לא נראית לי מזיקה במיוחד. בסך הכל ילדה קטנה בת 12. מה כבר היא תעשה לי?" אומר ג'וליאן בהקנטה. "ואיך גרמת לזה שהיא תשב לך על הברכיים?"
"הלו! אני בדיוק כאן. לא צריך לדבר עליי בגוף שלישי. ורק לידיעתך, הוא קרא לי ליידי לילי, ואני הכי לא ליידי שבעולם."
"אפי תתפלץ כשהיא תשמע את זה." טומי צוחק. גם אני וג'וליאן צוחקים.
"ליידי לילי, ליידי לילי, ליידי לילי..." ג'וליאן מתחיל לזמזם, ואני מתקרבת אליו בשקט. אני מסמנת לטומי שלא יספר לג'וליאן מה שאני עומדת לעשות. "ליידי לילי, ליידי לי...אאוץ'!" ג'וליאן אומר כשאני מתיישבת לו על הברכיים.
"רדי ממני." הוא אומר, ואני צוחקת.
"לא ילך לך." טומי אומר. "ניסיתי את זה."
"אני בטוח שזה דווקא כן ילך לי." אומר ג'וליאן ומתחיל לדגדג אותי. אני מתפוצצת מצחוק ואומרת "בסדר! בסדר! אני ארד! מבטיחה!"
אחרי שאני יורדת, טומי שואל את עצמו, לכאורה מהורהר "איך אני לא חשבתי על זה?"
"אתה רואה, היא לא כל כך מסוכנת." ג'וליאן אומר.
"מי מסוכנת?" שואלת ברוק שנכנסת למערה עם החיצים שלה, שנראה שכרגע עברו ניקוי בשלג.
"טומי טוען שלילי מסוכנת בגלל שהיא יושבת לאנשים על הברכיים. וזה כואב." ג'וליאן אומר ומשפשף את ברכיו.
"זה נכון." טומי אומר. "אבל ג'וליאן מצא את נקודת התורפה שלה: דיגדוגים." טומי אומר שנייה לפני שהיד שלי טסה לפה שלו וסותמת אותו. טומי מלקק לי את היד.
"זה לא יעבוד לך!" אני מכריזה. "אמרתי ללך כבר, אני לא ליי.." אני מתחילה להגיד אבל שוב מתפוצצת מצחוק כשהיד של טומי נשלחת לדגדג אותי. אני מורידה את היד שלי מהפה של טומי ומנסה לחסום אותו ולהגן על עצמי. אבל אני לא יכולה. אני רגישה מדי לדיגדוגים. ברוק מחייכת.

טומי - אני מדגדג את לילי וצוחק. בחיי כמה משעממים אנחנו היום.

לילי - "טו..מי.. תפסיק... בב..קשה..." אני צוחקת, מנסה להסדיר את הנשימה שלי.

טומי - "אז את תפסיקי?"

לילי - אני מנסה להתחמק ממנו, אבל הוא תופס את היד שלי בידו השנייה וממשיך לדגדג אותי.

טומי - "תפסיק!" לילי אומרת

לילי - אני ממשיכה לצחוק כשטומי נד בראשו. "רק אם תבטיחי שאת תפסיקי."

טומי - אני צוחק

לילי - אני מנסה שוב להשתחרר. "בס..דר, בס..דר אני... אפסיק, מבטיחה!" אני צוחקת.

טומי - אני עוזב אותה ומביט בה כשהיא מסדירה נשימה תוך כדי צחקוקים

לילי - אני מתרחקת מטומי וג'וליאן לכיוון ברוק. "שלא תעזו לעשות את זה שוב!"

טומי - "מבטיחים" אנחנו אומרים ביחד

לילי - "יופי."

טומי - אני שותק

לילי - "היי, רוצה לעזור לי עם הדיות? נראה לי שנגמלתי סופית גם מהן." ברוק שואלת אותי.
"בטח, אין בעיה." אני אומרת.

טומי - אני ממשיך לשתוק

לילי - אני לוקחת כמה דיות ועוזרת לברוק לפשוט להן את העור, בזמן שהיא משתדלת לא לעשות פרצוף שנראה כאילו היא עומדת להקיא.

טומי - "אני יכול לעזור במשהו? איכשהו?" אני שואל. שוב פעם אני שומע שריקה מבחוץ.