שירשור לי ולגל ♥

לילי - "קודם כל, יכול להיות. דבר שני, אני אומרת לך, שאם עוד פעם אחת אתה קורא לי ליידי לילי אני מתיישבת לך על הברכיים. ותסמוך עליי, זה יותר כואב ממה שזה נשמע."

טומי - "ליידי לילי."

לילי - אני מתקרבת אליו באיום.

טומי - "ליידי, ליידי, ליידי"

לילי - אני מתיישבת לו על הברכיים ומתחילה לשחק בענף קטן.

טומי - "לילי..."

לילי - אני מסתובבת אליו בחיוך, מודעת מאוד לעובדה שזה מכאיב יותר. "כן?"

טומי - "לילי?"

לילי - "כן?" אני חוזרת שוב.

טומי - "רדי ממני"

לילי - "הזהרתי אותך."

טומי - "רדי ממני"

לילי - אני שוב מחייכת. "לא."

טומי - "רדי"

לילי - "לא. למה, מה כבר אתה יכול לעשות?" אני מקניטה אותו.

טומי - אני שם את ידיי מאחוריה ומקרב אותה אליי... ומנשק אותה

לילי - בהתחלה אני בהלם טוטאלי, אחר כך אני מאושרת, אחר כך אני שוב בהלם, ואז אני לא מבינה, ורק אז אני סוף סוף נענית לנשיקה שלו. למרות שזה לא ממש סוף סוף, כי כל זה קורה בערך במשך שנייה וחצי.

טומי - אני ניתק ממנה

לילי - "אתה.. אתה... למה..." אני מגמגמת.

טומי - "מה?"

לילי - "אתה... יודע מה..." אני ממשיכה לגמגם.

טומי - "מה?"

לילי - "אתה.. למה.. נישקת אותי עכשיו?" אני שואלת ובטוחה שאני נראית כמו טיפשה גמורה. ממתי זה התחיל להיות אכפת לי?

טומי - "סתם..." אני אומר. בעצמי לא יודע מה התשובה. אולי....?

לילי - "מה זאת אומרת... סתם?" אני שואלת. טומי מעווה את פניו. אני משפילה את המבט שלי אל הברכיים שלו. אני עדיין יושבת עליהן.
"עכשיו את מוכנה לרדת?" הוא שואל בחיוך מהוסס. אני יורדת בלי לשים יותר מדי לב למה שאני עושה.
"סליחה." אני אומרת בשקט.
"מה?" הוא שואל.
"אמרתי סליחה."
"על מה?"
אני שותקת לרגע. "אתה יודע על מה."
"אני לא."
"אתה כן."
"אני לא."
"אתה כן.אל תעמיד פנים."
"באמת שאני לא." אני מסתכלת עליו, אבל לא לתוך עיניו, כי איבדתי את כל האומץ שלי. ואני רואה שהוא דובר אמת.
"מצטערת על זה... שבגלל מה שעשיתי ואמרתי לפני כמה ימים... גרמתי לך לנשק אותי." אני ממלמלת במבוכה.
"מה עשית?ואמרת?" טומי שואל בתמימות מזויפת.
"בבקשה אל תכריח אותי לחזור על זה." אני ממלמלת שוב.
"בבקשה תגידי לי." הוא מחקה את הקול שלי.
"שנישקתי אותך ואמרתי שאני אוהבת אותך." אני אומרת בחוסר ביטחון.

ג'וליאן - "היי ברוק! אספתי את כל הציפורים המוזרות האלה! אני הולך להביא אותן למערה!" אני קורא אליה.
"בסדר!" היא קוראת בחזרה ואני הולך למערה. אני הולך בשלג, מנסה להבין איפה המערה. כשאני מגיע, אני שומע את לילי וטומי מדברים. או מתווכחים. אני יודע שזה לא בסדר, אבל אני מרגיש דחף מוזר לצותת להם.
"...יודע על מה." לילי אומרת. היא נשמעת ממש נבוכה. אבל איכשהו שמחה.
"אני לא." טומי עונה לה. הוא, לעומתה, נשמע מבולבל קצת. ואולי אשם?
"אתה כן." היא עונה לו בחזרה.
"אני לא." הוא אומר בטון אמיתי.
"אתה כן. אל תעמיד פנים." על מה היא מדברת?
"באמת שאני לא." הטון שלו עכשיו כבר ממש כן.
לילי מתחילה למלמל, אבל אני מצליח לשמוע איכשהו."מצטערת על זה... שבגלל מה שעשיתי ואמרתי לפני כמה ימים... גרמתי לך לנשק אותי." הוא עשה מה??
טומי נשמע כמישהו שמנסה להיות תמים. "מה עשית? ואמרת?"
לילי ממלמלת משהו לא ברור. ואז טומי אומר, בחיקוי גרוע של קולה "בבקשה תגידי לי."
"שנישקתי אותך ואמרתי שאני אוהבת אותך." היא עשתה מה??
כנראה שאיזשהו קול נפלט מפי, כי שניהם מיד משתתקים.
"מה זה היה?" לילי שואלת, ואני מתפלל שתישאר בתוך המערה. אבל היא לא.
"ג'ול?" היא שואלת בהפתעה. אוי אלוהים. אוי אלוהים. מה אני אמור להגיד?
ואז צץ במוחי רעיון. הוא לא מבריק, אבל רעיון. "העופות האלה ממש כבדים. אכפת לך לעזור לי?" אני שואל ופולט עוד קול. והפעם, כדי שיאמינו לי.