שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני טועמת מהמרק. הוא ממש טעים.

טומי - איך הם יכולים לאכול מרק דגים?! אני חושב. כבר צהריים. בעצם, רק צהריים

לילי - אני אוכלת את המרק ומסיימת אותו מהר. לא אכלתי כמעט כלום יומיים. או יום?

טומי - אני מביט בהם אוכלים ונהנים: אני ממשיך לאכול את הביסקוויט.

לילי - כשאני גומרת לאכול אני מניחה את הצלחת.

טומי - אני מביט בהם

לילי - "תודה ברוק." אני אומרת ומסתכלת עליה. אבל היא לא מסתכלת עליי. אחרי דקה אני נשברת וחוזרת לשבת ליד טומי.

טומי - "מה?" אני שואל.

לילי - "מצטערת." אני אומרת וקמה. "אפשר לשבת לידך?" אני שואלת בחיוך.

טומי - "לא. אי אפשר." אני צוחק.

לילי - "בבקשה?"

טומי - "הייתי ציני." אני אומר

לילי - "אני יודעת." אני אומרת ויושבת.

טומי - "איך המרק?"

לילי - "טעים. למה אתה לא אוהב דגים?"

טומי - "למה את לא מוכנה שנחבוש לך את האצבע?"

לילי - אני מחייכת. "כי האצבע שלי הייתה בסדר."

טומי - "כן. היא רק דיממה. בקטנה! באמת!" אני אומר בציניותץ

לילי - "נכון!" אני אומרת ברצינוץ, אבל יודעת שזה לא נכון. אני מגרדת את המרפק.

טומי - אני צוחק

לילי - "מה? באמת! הייתי יכולה לשרוד בלי התחבושת! לא היה קורה כלום אם לא הייתי שמה אותה." אני אומרת.
"נכון. רק היית מדממת למוות." טומי צוחק.גם אני צוחקת. וחושבת איזה חמוד הצחוק שלו.
אנחנו מפסיקים לצחוק אחרי כמה זמן ואז שותקים.
"אז למה באתם לחפש אותי?" טומי שואל אחרי כמה דקות שקטות. אני שמה לב שברוק וג'וליאן לא מדברים - לא אחד עם השני וגם לא איתנו. הם גם לא עושים שום מאמצים לדבר איתנו.
אני מסמיקה. "טוב... אתה מהמחוז שלי... ובדך כלל השניים מהמחוז עוזרים אחד לשני אם הם ביחד. לא?"
"כן, אבל בכל זאת?" הוא מתעקש.
"כי שמענו שהיית פצוע. זוכר שסיפרתי לך? הקרייריסטים עברו פה ושמענו אותם מדברים."
"אני בטוח שיש עוד סיבה. אם שמעתם שהייתי פצוע כל כך קשה, לא הייתם טורחים סתם למצוא אותי. הרי כרגע אין בי שום תועלת, וגם יכול היה להיות שעד שהייתם מוצאים אותי הייתי מת. ואני גם לא עושה כלום, וגם מבזבז אוכל שאין לנו." הוא אומר.
"מאותה סיבה שעשיתי את מה שעשיתי לפני כמה ימים..." אני ממלמלת בשקט.
"מה?" טומי שואל. "לא שמעתי אותך."
"מאותה סיבה שעשיתי את מה שעשיתי לפני כמה ימים." אני חוזרת בשקט, אבל חזק יותר כדי שרק טומי יישמע.
הוא שותק לרגע. "אה." אני מהנהנת.

טומי - אני משפיל מבט, אני מרגיש משהו חם ודביק בחולצה שלי. אני שם עליה יד. דם?

לילי - אני שותקת ומגרדת חול מהאדמה.

טומי - לא יכול להיות שהפצע נפתח. נכון?

לילי - הציפורניים שלי מלאות חול עכשיו. לא איכפת לי. אף פעם לא היה לי ממש איכפת.