שירשור לי ולגל ♥

טומי - "אני מקווה שאת מבינה מה אני אומר."

לילי - אני גורמת לעצמי לחייך. "ברור."

טומי - אני מגיע לרבע.

לילי - "למה יש לך מטופוביה?" אני שואלת.

טומי - "למה יש לי מה?" אני שואל, מבולבל

לילי - אני מחייכת. "פחד מדם."

טומי - "אה."

לילי - "אז למה אתה מפחד מדם?" אני שואלת שוב.

טומי - "כדי לשכנע אותך לחבוש את הפצע." אני אומר.

לילי - עכשיו זה תורי להיות מבולבלת. "מה?"

טומי - "אני חושב שהייתי מת הרבה לפני שמצאתם אותי אם הייתי לי פוביה מדם." אני אומר.

לילי - אני מתחילה לקלוט. "את שיקרת לי?" אני שואלת, נדהמת.

טומי - "אני מניח שאפשר לקרוא לזה כך." אני אומר. "ניסיתי לגרום לך להבין שאת צריכה את זה, ורק ככה את הבנת. מסתבר."

לילי - "אבל.. אחך בדיוק חשבת... שזה יעבוד?" אני שואלת.

טומי - "עובדה שזה עבד." אני אומר ומחייך חיוך מנצח לכיוון הלחי הבריאה.

לילי - "עוד פעם החיוך המעצבן שלך?" אני שואלת וצוחקת.

טומי - "למה מעצבן?"

לילי - "זה חיוך מנצח כזה, ואתה עושה אותו בצורה מעצבנת." אני מנסה לחקות אותו.

טומי - אני צוחק לנוכח הפרצוץ "שיוצא" ללילי

לילי - אני מחייכת. אבל הפעם חיוך שלי, לא חיקוי של טומי. "היי, אתם שניכם, אתם באים לאכול?" ג'וליאן שואל.

טומי - "אממ... כן." לילי אומרת. "לעזור לך?" היא שואלת. "לא.. אני גם ככה לא אוהב את זה..." אני משיב לה

לילי - "אוקי." אני קמה והולכת לאכול.

טומי - אני מתחיל להוריד קצת את המעיל שלי... ממש חם

לילי - אני מתיישבת בין ברוק לג'וליאן. ג'וליאן נותן לי צלחות, שהגיעו עם המרק. שלחו לברוק אפילו כפות. "וואו." אני אומרת. ברוק מסתכלת עליי ואני מצביעה על הצלחות. היא מהנהנת וחוזרת למרק שלה.

טומי - משום מה - לא קר לי בלי רוב השכבות