שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני צוחק

לילי - אני נותנת לו דחיפה קטנה בכתף. "לא יפה לצחוק."

טומי - אני ממשיך לצחוק

לילי - "למרות שהבטחתי, אני אפיל אותך ואשב לך שוב על הברכיים." אני מזהירה אותו.

טומי - אני משתתק, לא כי היא מפחידה אותי, אלא כי זה לא הזמן

לילי - אני מחייכת.

טומי - אנחנו צועדים ביער

לילי - "מישהו רעב?" ברוק שואלת.

טומי - "לא"

לילי - "לא." אני וג'וליאן אומרים. "את רעבה?" הוא שואל.

טומי - "לא ממש..." היא עונה

לילי - אנחנו ממשיכים לצעוד בשקט.

טומי - אנחנו צועדים.

לילי - אחרי בערך שעתיים של הליכה, ברוק נעצרת.

טומי - "מה קרה" אני שואל

לילי - "אני שומעת רעשים." ברוק אומרת. "אתה לא?"

טומי - אני משתתק, שום דבר.

לילי - אני נדה בראשי. "גם אני לא שומעת כלום. ג'וליאן?"

טומי - אני עוצם את עיני בתקווה שזה יעזור לי להתרכז, בדרך כלל זה עוזר. שומעים במעומעם משהו.

לילי - "לא. שומדבר." ג'וליאן אומר.

טומי - "אני שומע צעדים. מישהו רץ" אני מיידע כשעיני עדיין עצומות

לילי - אני מסתכלת עליו ומקשיבה בכל כוחי. אבל כלום. אז אני משתמשת בטריק שפעם אבא לימד אותי. אני עוצמת עיניים, סותמת את האף ונושמת כמה שפחות. הרעיון הוא לעמעם את כל החושים, כדי שחוש השמיעה יפעל טור טוב. זה עובד. אני שומעת צעדים. מישהו באמת רץ.

טומי - "אני לא שומע כלום..." ג'וליאן אומר.

לילי - "תעשה כמוני." אני מציעה לו ומסבירה לו איך עשיתי.

טומי - "כדי שנזוז. בצעדים מתחזקים." אני אומר ופוקח עיניים