שירשור לי ולגל ♥

לילי - טומי חיוור. "לך הצידה." אני אומרת לו. "ותשתה מים." אני חוזרת אל ג'וליאן. הוא כבר בקושי נושם. "לא, ג'ול. לא.." אני לוחשת.
"את חייבת לנצח, לילי. לא, אני מצטער. את מסוגלת לנצח. את היחידה שיכולה לנצח." ג'וליאן אומר.
"לא..." אני לוחשת בבכי.
"ביי, לילי." הוא אומר ועוצם את עיניו. עוד לפני שאני מספיקה להגיד 'ג'ול' בתחינה, רעש מפלח את הדממה.
רעש של תותח. התותח של ג'וליאן. הוא יורה.

טומי - זה יותר מידי, הכל פה. הכל פה יותר מידי

לילי - "ג'וליאן..." אני בוכה, ואז מתעצבנת. מאוד. אני קמה בקשת מתוחה, ומכוונת אותה הישר אל ליבו של ג'וש.
"תתרחקי ממנו." אני מסננת בזעם לברוק.
"לילי, תהיי קצת הגיונית. הוא לא התכוון..." ברוק מנסה לשכנע אותי.
"לא אכפת לי שהוא לא התכוון!" אני צורחת על ברוק, שמתרחקת מיד. "הוא הרג את ג'וליאן!!"

טומי - פתאום אני מרגיש סוף סוף קצת פחות אטום. מה עבר עליי? אין לי מושג. אני מחבק את לילי ואחור ומנסה לגרום לה להוריד את הקשת

לילי - "אתה... תתרחק ממני. עכשיו." אני מסננת אליו בזעם נוראי. אני מרגישה פתאום שנאה עזה אל כל מי שנמצא פה. או לא פה.

טומי - "לילי תחשבי בהיגיון"

לילי - אני נושמת נשימה עמוקה. "אני חושבת... מאוד בהיגיון. עכשיו תתרחק ממני. לפני שאני אתחיל לא להתנהג בהגיון."

טומי - "לכו!" אני קורא לברוק. "לכו. נפגש מתישהו..." אני קורא לעברם.

לילי - אני מתקרבת אל ג'וש, עד שהחץ שלי נצמא מילימטר מליבו. "לא." אני לוחשת בארס. "ברוק תלך מפה. אתה נשאר. עוד הרבה זמן."

טומי - אני מסמן לברוק מאחורי לילי שתרוץ עם ג'וש. והם רצים.

לילי - אני רצה אחריהם, וקופצת על ג'וש. הסכין של ג'וליאן עדיין תלויה על החגורה שלי, אז אני מסובבת את ג'וש על גבו ומקרבת אליו את הסכין. "אתה... פגעת... בג'וליאן..." אני לוחשת שוב בארס. הוא נראה מבוהל.

טומי - אני רק מביט, יודע שמאוחר יותר זה יבוא עליי.

לילי - "למה ירית?" אני שואלת. "לא ידעתי שאלה אתם! נשבע!" הוא מנסה לקום, אבל אני מצמידה אותו לשלג.

טומי - אני מחזיק את לילי מאחור ומושך אותה אליי. "דיי לילי."

לילי - אני נאבקת בטומי, אבל הוא לופת את הידיים שלי בחוזקה מאחור. "לך." הוא אומר לג'וש.

טומי - אנחנו יושבים ככה אולי חצי שעה. יושבים ומתנשפים

לילי - "תעזוב אותי." אני אומרת לבסוף. "את מבטיחה שלא תברחי?" הוא שואל. אני מהנהנת והוא מרפה ממני. אני לוקחת את הסכין בחזרה, קמה ומתחילה לרוץ.

טומי - אני מקים את עצמי ומתחיל ללכת אחריה, הכי מהר שאני מסוגל.

לילי - טומי רץ אחריי. אני עוקבת אחרי העקבות שג'וש וברוק השאירו.

טומי - "לילי, בבקשה. אם תנטרי טינה זה לא יעזור."

לילי - אני עוצרת, מתנשפת. טומי ממשיך לרוץ בקושי ונעצר לפני.

טומי - "לילי. אני מבין שאת עצובה. אבל ג'וש לא התכוון - הוא לא ראה."

לילי - אני רוקעת ברגלי כמו ילדה קטנה. "אבל הוא... הוא הרג את ג'ול!" אני מתייפחת.

טומי - "אני מצטער. אבל הוא לא התכוון. דברים קורים, בלי שנשלוט בהם. לפעמים... לפעמים הם מכאיבים." אני אומר לה ונוגע בכפתה.

לילי - אוף. הלוואי שהוא היה יכול להיות פחות צודק. "אתה... אתה חושב שהם לקחו אותו?" אני שואלת.