שירשור לי ולגל ♥

טומי - "ייאי... העיקר שזה לא דגים." אני אומר ובוהה במה שנראה עכשיו כמו פוחלץ

לילי - "אויש, אל תהיה כזה כבד."

טומי - "מה?" אני שואל בצחוק.

לילי - "אני מכירה את הפרצוף הזה. אתה חושב שהציפור הזאת כרגע נהרגה באכזריות, או שהיא נראית מפוחלצת. זה תלוי בבן אדם. אצלך הייתי מהמרת על יצור מפוחלץ. אני צודקת?"

טומי - "משהו כזה..." אני אומר.

לילי - אני מסתובבת בחיוך ומחפשת עוד ציפורים.

טומי - אני המום. "אני הולך לחפש מקור מים במצב צבירה נוזל. אל תדאגי - אני לא אתרחק יותר מידי." אני אומר ומתחיל לקום... בערך.

לילי - אני מדמיינת לעצמי את ההבעה ההמומה של טומי שמתפשטת על הפנים שלו, וצוחקת. אבל אז חודרת אליי משמעות דבריו ואני מסתובבת מיד. "לא. אתה לא הולך. כבר אמרתי לך."

טומי - "אני לא אתרחק. 10 מטר גג. אני יכול ללכת ואני מבטיח להזהר. וגם יש לי סכין."

לילי - "זה בדיוק מה שמדאיג אותי..." אני ממלמלת. "אתה לא הולך. תישאר קרוב אליי." אני אומרת ושמה לב כמה תובעניים נשמעים דבריי. וגם נשמע שאני ממש מאוהבת בו. מעולה. "פשוט... אל תלך. אני עדיין לא סומכת עלייך. בלי להעליב."

טומי - "אני הולך" אני אומר ומצליח לקום סוף סוף.

לילי - "אתה לא. ושתדע לך שאני מאוד מתאפקת שלא לדחוף אותך חזרה לישיבה, כי זה נורא מפתה." אני מחייכת אליו חיוך ממזרי.

טומי - "אוו אני מת מפחד..." אני אומר ומתחיל ללכת. "מטר אחד."

לילי - אני מחייכת ומתקרבת אליו באיום מזוייף שני מטרים.

טומי - "3 מטרים." אני אומר אחרי 5 דקות.

לילי - אני צוחקת ויורה מעל ראשו.

טומי - "בלי להרוג אותי בבקשה!" אני מבקש ומתרחק עד שהיא יוצאת מטווח ראיה.

לילי - "לא ניסיתי לירות בך, יריתי בציפור שמעל הראש שלך." אני צוחקת ומתחילה לחפש אותו. "ודרך אגב, הצלחתי!" אני אומרת ומרימה את הציפור במתה מהשלג.

טומי - "איכ" אני אומר ומתיישב על הברכיים ליד שיח פערות יער. אלה בוודאות אכילים.

לילי - "שמעתי את זה!" אני קוראת לטומי, יוצאת מאחורי עץ. "ומצאתי אותך." אני מחייכת.

טומי - אני רק מחייך. "אני הולך לשיח אחר... עם קצת יותר פירות." אני אומר ואיכשהו קם על רגליי

לילי - "אני באה איתך." אני אומרת, אבל רואה ציפור שעפה מעלינו. "חכה פה! אל תזוז!" אני קוראת ורצה אחריה.

טומי - אני הולך ומתיישב ליד שיח אחר, אני מלקט ממנו פירות ופתאום מתחיל להרגיש כאב ראש.

לילי - אני ממשיכה לרוץ אחרי הציפור, מאבדת אותה לרגע ומוצאת אותה שוב. תוך כדי אני נזכרת בשם של הציפור: דיה פנגוויתנתית. זה זן חדש שיצרו בקפיטול, והוא חצי דיה וחצי פנגווין. אחד הניסויים היותר כושלים שלא עזר.

טומי - אני מרגיש שהעולם מסתובב סביבי ושאני מאבד כל שיווי משקט ואיזון.