שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מפסיקה לגחך. "אה."

ברוק - אני נאנחת ומנענעת את כתפו של טומי.

טומי - מישהו מנענע את כתפי ואני מרגיש שראשי פוגע בקיר המערה. "אחח!" אני אומר, ומתעורר.

לילי - "ברוק! תיזהרי!" אני אומרת לה.

טומי - "לֵמה?"

לילי - "זה היה רעיון של ברוק."

טומי - "אה." אני אומר ומתחיל לחשוב על היום שבו אחזיר לה. לא חזק, אבל קצת

לילי - "היי!" ברוק אומרת. "מה? זה באמת היה רעיון שלך."

טומי - אני צוחק

לילי - התגעגעתי לצחוק הזה.

אוו לילי החמודה

טומי - "אל תדאגי ברוק, עליי."

לילי - אני מחייכת. "מישהו רוצה לצאת לציד?" אני שואלת.

טומי - "אני!"

לילי - "אתה חושב שאתה יכול?"

טומי - "כן... אני רוצה."

לילי - "אני לא בטוחה שכדאי.. אתה עדיין די פצוע..." אני אומרת וברוק מהנהנת בהסכמה.

טומי - "אני מבטיח להדק את הקשר של הנעליים טוב ו'לחנוק' את הרגל. נו בבקשה"

לילי - "אוקי..." אני אומרצ לבסטף. "ברוק, רוצה גם לבוא?"

טומי - "לא.." אומרת ברוק

לילי - "בטוח?" אני שואלת.
"כן. לכו." ברוק מחייכת. "אני אשאר עם ג'וליאנו הישן."
"אוקיי." אני אומרת. "תלבש את המעיל, טומי." אני בעצמי לובשת את המעיל שלי, לוקחת את הקשת וקושרת את השרוכים של הנעליים שלי.
"צריך עזרה?" אני שואלת את טומי. הוא מניד בראשו וקושר בחוזקה את השרוכים שלו. הוא נעמד בעזרת הקיר ומתחיל ללכת בזהירות. הוא מצליח די טוב, אז אני נרגעת.
"אממ... טומי?" אני שואלת. הוא מפנה אליי את ראשו.
"נשק?" הוא מוציא סכין קטנה מהחגורה שלו. "ממתי יש לך את זה?" אני שואלת בהפתעה.
"לקחתי למישהו... לא יודע מי, הוא לא היה באיזור." הוא אומר ומחזיר את הסכיין לכיס.
"אתה יודע איך לזרוק סכינים?" אני שואלת.
"לא, אבל זה מה שיש לי כרגע."
"בסדר. ביי ברוק! נחזור עוד מעט עם אוכל." אני יוצאת מהפתח ועוזרת לטומי.

המטרה הייתה שאף אחד לא ידע על הנקודת חוזק הזאת P:::

טומי - כשאנחנו צועדים בדרך אני מבין שהשלג עמוק, אני קצת צולע והרגל שלי חוטפת שוק רציני מהקור אבל אני בולע רוק כל כמה שניות. "אתה בסדר?" לילי שואלת. "כן." אני אומר. "צריך עזרה?" היא ממשיכה. "לא אני בסדר..." אני משיב. "השלג קצת גבוה, טומי, אתה מסוגל?" היא ממשיכה לתחקר. "אוח, כן! תפסיקי לדאוג כל כך!" אני אומר בעצבנות.
אנחנו עוצרים בסבך ומחכים שמשהו יעבור. "אתה הולך לברוח?" היא שואלת פתאום.
"מה?"
"אתה הולך לברוח?"
"לא. למה את שואלת?"
"אני רוצה לבטוח בך.. מה שבטוח - אתה לא שומר יותר לעולם!" היא אומרת. אני צוחק. "טוב. לא לבד בכל אופן. לא עד שאני אבטח בך..."
"מצטער... אני מניח שהייתי אגואיסט."
"אתה כל הזמן אגואיסט..."
אני פולט צחוק - "לא נכון."
"כן. אחרת היית מקשיב ונותן לנו לטפל בך, לא אכפת לך."
"אכפת לי."
"אז תראה את זה..."
אני משתתק. "יש שם ציפור" אני אומר ומצביע לעבר השמיים.
לילי מותחת במהירות את החץ בקשת ויורה חץ - הציפור נוחתת שני מטרים מאיתנו על הרצפה.

תיקנתי, מרוצה?

לילי - אני הולכת לכיוון הציפור, וטומי מביט בי במבט מופתע משולב בהערצה כלשהי. "אפשר לחשוב שאף פעם לא ראית אותי יורה...." אני צוחקת, מאושרת.

טומי - "אני באמת לא ראיתי אותך אף פעם יורה."

לילי - אני תוקעת בו מבט, אבל חוזרת אל הציפור. אני יודעת שאסור לצוד ביער.

טומי - "איזו ציפור זאת?" אני שואל ורואה שזו ציפור מוזרה, אחת שלא חיה במחוז 12.

לילי - אני בוחנת את הציפור. "אני לא זוכרת את השם שלה, אבל היא חיה במחוז שלנו והיא אכילה."