שירשור לי ולגל ♥

טומי - "כן!" אני קורא להם בחזרה

לילי - אני מסתכלת על טומי. "עשית את זה שוב." אני לוחשת.

טומי - "את מה?" אני שואלת כשאנחנו הולכים

לילי - "אל תתחיל, בבקשה."

טומי - "אני באמת לא יודע." אני אומר לה. אנחנו מגיעים לברוק. "וואו..." ברוק אומרת. "מתי נהייתם חברים טובים כל כך?" היא שואלת. "על מה את מדברת?" אני שואל בחזרה, לא מבין. היא מסמנת בסנטרה על ידינו - שבלי ששמנו לב, אחזנו ידיים.

לילי - אני מסמיקה ועוזבת את ידו של טומי.

טומי - אני מסמיק ומקווה שלא רואים בגלל הקור שצובע את הפנים של כולם באדום

לילי - ברוק בוחנת אותנו לכמה שניות ואז ממשיכה ללכת. אני נושפת בהקלה, ומוציאה אדים מפי.

טומי - "טומי ואני עוצרים לנוח בסדר?" לילי אומרת וברוק אומרת "כן כן" בשיעמום

לילי - אני מתיישבת ומושכת את טומי אחריי.

טומי - "אני אחר כך לא אצליח לקום" אני רוטן

לילי - "אל תדאג, אני אעזור לך."

טומי - "אני מצטער על מקודם..."

לילי - אני מסתכלת עליו במבט של 'ברצינות?'

טומי - "אני לא מאמין שאני אומר את זה. אבל אני לא רוצה להיות כמוהו..."

לילי - "כמוהו?"

טומי - "כמו אבא שלי."

לילי - לוקח רגע עד שאני מבינה את מה שהוא אומר, אבל אני בכל זאת שואלת "מה זאת אומרת?"

טומי - "אני לא... עזבי... זה לא המקום.."

לילי - אני מחייכת. "סמוך עליי, זה כן המקום. כל מקום פה שנהיה לבד הוא המקום."

טומי - "לבד?" אני שואל. "כל המקום מלא במצלמות. אוף... אני לא רוצה להרגיש ככה."

לילי - "בדיוק לזה התכוונתי."

טומי - "אני לא רוצה להרגיש ככה"

לילי - "גם אני לא רוצה. אף אחד לא רוצה. באמת. סמוך עליי. אבל אין מה לעשות, ו'לבד' פה בזירה, זה בלי אנשים אחרים. או במקרה הזה, בלי אנשים שאתה רוצה שיהיו פה כשאתה מדבר עם מישהו."

טומי - "אני לא מדבר על זה"