עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - אני סוגרת מאחורינו את הדלת, יודעת שהם מחכים שאתרחק כדי להתחיל לדבר - או לצעוק - אחד על השני. רק בגללי. אני פונה לקול, מוציאה את הטבעת שהוא קנה לי שלקחתי היום בבוקר בזמן שהתארגנתי, ושמה אותה על אצבעי. אני מחייכת אליו. "אני מניחה שעכשיו אני יכולה לענוד את זה." הוא מחייך בחזרה ומנשק אותי.

קתרין - "הלוואי וידעתי."

אנאבל - "בואי נצא לטייל קצת." קול אומר. אני מהנהנת ואנחנו יוצאים החוצה. נעים בחוץ.

קתרין - "אני מקווה שהוא בסדר." אני אומרת, "אני מקווה בשבילך ובשבילו שהוא בסדר." ג'יימס מחייך

אנאבל - "אני שמח שזה מה שהחלטת, אנני." קול אומר. אני מחייכת. "גם אני שמחה." אני אומרת. "ההורים שלי פחות, אבל הם יקבלו את זה בסופו של דבר."

קתרין - "הייתי מביאה לך קינוח אבל... יש היום לפתן וזה דוחה."

אנאבל - "את בטוחה?" שואל קול בדאגה. אני מהנהנת. "אני מכירה אותם, אל תדאג. ובסך הכל הם מחבבים אותך, בעיקר סבא שלי."

קתרין - ג'יימס עושה פרצוף, "אני אהיה בסדר בלי לפתן."

אנאבל - "זה יהיה יותר נחמד אם הם יחבבו אותי, ולא 'דיי יחבבו' אותי." קול אומר. אני מושכת בכתפיי. "אל תדאג, זה יבוא להם."

קתרין - דיימון פותח את הדלת במעין דרמתיות לא אופיינית לו, "מיס קתרין, הגיע עבורך מברק מניו יורק." הוא אומר ומושיט לי את המברק. אני פותחת אותו, קוראת את הכתוב. "אני צריכה להגיע לניו יורק." אני אומרת.

אנאבל - קול צוחק. "אני מניח שזה הזמן שאני אלך." קול אומר. אני מהנהנת בעצב. "תבוא לבקר השבוע? כשהם ירגעו מהשיגעון?"

קתרין - "מה למה? מה קרה?" ג'יימס שואל

קול - "כמובן. אני מתכוון, שום דבר לא לחוץ, נכון? זה לא כאילו יש לנו חתונה לתכנן." אני צוחקת.

קתרין - "אממ. המצב שלו הורע עוד יותר." אני אומרת

אנאבל - "שום דבר רציני." אני עונה. קול מחייך, נפרד ממני בנשיקה והולך.

קתרין -"אבוי." ג'יימס אומר ברצינות ואני לא יכולה שלא לחייך אליו

אנאבל - אני מסתכלת על קול בזמן שהוא הולך, וכשאני כבר לא רואה אותו אני מסתובבת ונכנסת חזרה לבית.

קתרין - "דיימון," אני אומרת לבחור, "היית פעם בניו יורק?"

אנאבל - "אנאבל, את יודעת שמה שקרה פה לגמרי לא מקובל עליי, נכון?" אמא שואלת בשנייה שאני פותחת את דלת הבית.

קתרין - "לא מיס קתרין,, דיימון עונה לי. "יופי, כי אנחנו נוסעים לשם בעוד שעתיים." אני מודיעה לו

אנאבל - "כמובן." אני אומרת בקלילות ופוסעת אל עבר המדרגות.

קתרין - "ואני בא איתכם, כן?" ג'יימס שואל

אנאבל - אני יודעת שאמא שלי כועסת, אבל ייקח לה יום-יומיים לחזור לעשתונות, ואני במצב רוח טוב. אז אני לא רוצה שהוא ייהרס לי.

קתרין - "לא, אני חושבת שעדיף לך להשאר כאן."

אנאבל - אני עולה במדרגות לחדר שלי, ואז נזכרת בקייט.