עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - "לא קתרין, אני רוצה לבוא איתכם." ג'יימס אומר. 
"זה לא נתון להחלטתך, לצערך." אני אומרת בקשיחות, אני מרגישה עצובה וחוששת כל כך לחייו של סבסטיאן. "חוץ מזה אתה לא במיטבך. אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם בריאותך תתערער." אני מוסיפה.
 "קתרין, בבקשה." הוא אומר. "אני צריכה שתשאר ותחפה על דיימון ועלי." אני אומרת לו. "דיימון הכן כרכרה." אני משלחת משם את דיימון.
ג'יימס מתעצבן וממלמל משהו שנשמע כמו קללה, מצד שני סינית היא שפה רצופה מילים שנשמעות כמו קללות. נדמה כי לפעמים רק אנגלית נשמעת שפה יפה.

אנאבל - אני דופקת על דלת החדר שלה. אין תשובה. אני פותחת אותה - היא לא נמצאת שם - ואז אני נזכרת שהיא אמרה שהיא הולכת להביא לג'יימס אוכל. אני הולכת לכיוון החדר של ג'יימס.

קתרין - "תבין אותי ג'יימס." אני מנסה

אנאבל - אני דופקת על הדלת. דיימון פותח לי אותה.

קתרין - "אנה!" אנ קוראת בשמחה, "איך הלך לך?"

אנאבל - "טוב משציפיתי. הם לא התחילו להתווכח מול קול." אני מחייכת חיוך.

קתרין - "אני כל כך שמחה בשבילך."

אנאבל - "תודה." אני מבחינה במברק שבידה. "זה מסבסטיאן?"

קתרין - "לא... סתם הזמנה לאיזו מסיבת תה." אני ממציאה

אנאבל - "את שקרנית גרועה. את יודעת את זה? את תמיד משחקת ככה באצבעות שלך כשאת משקרת." אני אומרת ומצביעה על האצבעות שלה.

קתרין - "אני פורקת עצבים."

אנאבל - אני מפנה אצבע מאשימהלעברה. "אהא. אז את מודה שאת עצבנית. עכשיו, לעניין חשוב יותר. למה את עצבנית?"

קתרין - "סתם. אין לי חשק למסיבות תה."

אנאבל - "בסדר. את לא חייבת ללכת."

קתרין - "נראה מה יבוא לי באותו יום." אני אומרת, "בכל אופן, איש לא צריך לדעת שקיבלתי הזמנה." אני אומרת וקמה לעבר הנר שעל השידה,מחזיקה את המברק ונותנת לפינה הימנית התחתונה להשרף. האש מאכלת את הדף, אני זורקת אותו לפח האשפה. מה שלא רואים לא כואב.

אנאבל - "קייט, אני יכולה לדבר איתך רגע בחוץ, בבקשה?"

קתרין - "אוקיי." אני אומרת ומצביעה על המרפסת הפרטית של החדר

אנאבל - אני מהנהנת ואנחנו יוצאות למרפסת. "מה קרה לסבסטיאן? ראיתי את החותמת של המברק." אני אומרת בישירות.

קתרין - "המצב שלו משתפר." אני אומרת

אנאבל - "שקרנית. למה דיימון מכין כרכרה?" אני מצביעה מעבר למרפסת.

קתרין - "אני לא יודעת. דיימון! למה אתה מכין כרכרה?!" אני צועקת אליו. מרגישה מטומטמת

אנאבל - דיימון מרים אלינו את מבטו התוהה. "כי ביקשת ממני, ליידי קתרין. אמרת שאת רוצה לנסוע לניו יורק."

קתרין - חסר טקט, "בשבוע הבא. תחזיר את המכרבה הזאת פנימה." אני אומרת לו

אנאבל - דיימון ממהר להחזיר את המרכבה למקומה. "בסדר, את לא צריכה לספר לי אם את לא רוצה." אני אומרת.

קתרין - "אנחנו יכולות לחזור פנימה, קר לי."