פנימיית ליברטי. שירשור ((:

דיוויד - "זה היה נחמד, גרייס." אני צוחק. גרייס נהיית נבוכה. אית'ן מחייך אליה. "אז אני לא צריך לקנא. או שאולי כן? האחלה בחור עומד לתפוס את מקומי בתור החבר הכי טוב שלך?" הוא שואל. אני מניף את ידי בביטול. "אל תדאג. אני לא כזה שתופס מקומות של אחרים. אני מאלה שממלאים מקומות ריקים." חיוכו של אית'ן גדל. הוא נראה נחמד, מסוג הבחורים שירססו את הקיר של בית הספר אבל ידברו עם ההורים שלך בנימוס. "לא מתאים לך הטיפוס הקנאי, אית'ן." גרייס מתגרה בו. "אני לא קנאי." הוא מתגונן. "אני רק שומר על מה ששייך לי." אית'ן, שגבוה מגרייס כמעט בראש, פורע את שערה בחיבה. "בכל מקרה, אל תתני לפנימייה ולבגדים הטיפשיים שלה להשפיע על הרוח המרדנית שלך, גרייסי. ואת תמיד מוזמנת להתקשר אליי. כל עוד לא תשכחי את המספר, הא?" הוא שואל בשובבות. גרייס חובטת בידו, אבל נראה שזה רק מצחיק אותו. "טוב, אני חייב לחזור לעבודה, לפני שקצין המבחן שלי יבוא לפה ויבין שאני לא עובד. נתראה, גרייסי." אומר אית'ן ומתרחק מהמקום. "בחור נחמד." אני מציין, כשהוא מסתובב לנופף לגרייס והיא מנופפת לו בחזרה. "זה נראה כאילו אתם ממש קרובים. כמעט כמו אחים שהם לא איזבל ואני." אני מתבדח. גרייס נדה בראשה. "אל תהיה דביל, דביל. ברור שאנחנו קרובים. הוא החבר הכי טוב שלי. טוב, למען האמת, החבר הכי טוב לשעבר. אנחנו כבר לא מדברים הרבה כמו פעם." אני מחייך אליה בעידוד. "אל תדאגי. עכשיו אני בטוח שלא תפסיקי להציק לו, כשיש לך את הטלפון שלו."