פנימיית ליברטי. שירשור ((:

#הקפצה - את יודעת למתי....#

קרטר - אני מסדר את העניבה גם אחרי האוכל, א יודע למה, זה פשוט יותר מגניב. אנדרו כבר ממזמן הלך לישון, הוא טען שהוא עיי, אבל לדעתי הוא הלך לנסות להקיא מיצי קיבה כי הוא לא אכל כלום, אז אין לו מה להקיא. דייוויד הלך עם גרייס לפרוק אנרגיות ולשחק טניס. ג'ונתן הלך איתם, נשארנו ונשארים רק אני אנכי וטומי.

תומאס - "מה אתה עושה?" אני שואל בשעשוע כשאני יוצא מהמקלחת בפיג'מה ושיער רטוב, ורואה את קרטר נאבק בעניבה שלו.

תומאס - "למען האמת, כן." אני אומר וניגש לעזור לו עם העניבה. "אל תזוז." אני אומר ומסדר את העניבה על צווארו.

קרטר - "טוב אז אממ מה נעשה? אני עדיין קצת רעב, אתה יודע? רוצה לרדת למזנון? לראות אולי נשארה עוד אומצת בשר או משהו כזה?" אני שואל. "וואו. קרטר סוף סוף נהיה כמו כל נער בגיל ההתבגרות? רעב? אני צריך לראות את זה. בוא נלך." הוא מציע ואנחנו יוצאים מהחדר, נוטשים את אנדרו בשירותים

תומאס - אנחנו חוזרים לחדר האוכל. מתברר שיש שם חטיפים - סנדוויצ'ים, עוגיות, עוגה, מכונת שתייה חמה וכמה בקבוקי שתייה. "טוב, אומצת בשר אין כאן." אני אומר. קרטר בוחן את העוגיות ולוקח אחת. "אני אסתפק בזה." הוא אומר. אני מוזג לעצמי כוס קולה. אחרי שאנחנו משביעים את תיאבוננו, אנחנו מחליטים להסתובב במלון קצת. "עוד כמה זמן יש לנו עד כיבוי אורות?" אני שואל. קרטר מציץ בשעון שלו. "שעה וחצי." הוא עונה. כשהוא מסתכל בשעון, הוא לא שם לב ומועד על כדור של איזה ילד שפשוט נמצא במסדרון. אני תופס אותו לפני שהוא נופל ופוגע ברצפה. "תיזהר." אני אומר ועוזר לו להיעמד. אני משאיר את ידיי על זרועו לכמה שניות. "החדר כאן ריק." אני אומר בשקט ומחווה בידי על החדר מאחוריי. קרטר מביט בי לרגע, ואחר כך הולך אחריי לתוך החדר. אני סוגר אחריי את הדלת, לא לפני שאני מוודא שהוא באמת ריק.

קרטר - "מגניב. חדר ריק ופתוח." אני צוחק, אני מביט בתומאס שנראה פתאום סקסי ביותר, עם האור קלוש שנכנס מהרחובות הלונדוניים שבחוץ. אנחנו שותקים. כאילו מחכים שאיזה קוף יצא מהארון, משחק מילים בלבד. "אז..." תומאס מתיישב על המיטה שבחדר, "אתה רוצה את מה שלא נתתי לך באוטובוס היום. נכון?" אני שואל ומתיישב לצידו, "לא... לא אם אתה לא מוכן." הוא אומר. אני יכול להבחין בסומק בלחייו, תקראו לזה הורמונים, תקראו לזה אני מוזר - אני מתנפל עליו בנשיקה.

תומאס - אני מושך אותו אליי ברגע שאני רואה שהוא מתקרב אליי ומנשק אותו בחזרה. אני דוחף אותו לשכיבה על המיטה ונשכב מעליו, נזהר שלא להכאיב לו.

קרטר - תומאס מוריד את חולצת הפיג'מה שלו ואני לא יכול שלא לבהות בו, הוא נראה מבוגר, אני עדיין נראה כמו ילד בן 13 וחצי מאוד גבוה, בעוד מחצית הבנים בשכבה כבר התגלחו אני עדיין רק חושב על איזה חברה של סכיני גילוח אקנה בעתיד. תומאס הוא אחד מאותם בנים שהתגלחו לפחות פעם פעמיים. הוא מאותם ילדים שיכולים ללכת לקנות סיגריות או אלכוהול ואיש לא בדיוק יתהה האם הוא עדיין קטין. אני נראה כמו קטין. ממש ממש ממש קטין. אבל קטין בצורה הטובה, לא מחוצ'קן + אקנה.

תומאס - אני מוריד גם את החולצה שלו, קרטר נראה בשוק קל לרגע. אני נעצר. "אתה בטוח, קר'? אני לא רוצה לעשות את זה אם אתה עדיין לא מוכן." אני אומר ומלטף בעדינות את לחיו.

קרטר - "לא כן רגע - עשית בדיקות?" אני שואל ומתחיל לשחרר את העניבה שלי

תומאס - "יש לי אח רופא. נראה לך שלא?" אני שואל, מחייך למשמע השאלה.

קרטר - "נו טוב." אני אומר וזורק הצידה את העניבה.

תומאס - "זה אומר כן?"

קרטר - אני משחל את ידי לכיס המכנס האחורי ומוציא משם ארנק, ומשם קונדום. סלח לי, האל שבשמיים אבל זה לא אתה, זה אני. "אז אתה הרציני מבין שנינו." תומאס צוחק, "קח את זה כבר, וקח אותי." אני מחייך ונושק לבטנו

תומאס - אני נאנח ותופס בלולאות הג'ינס של קרטר כדי להצמיד אותו אליי ומנשק אותו ברעבתנות. "אני חייב להודות," אני אומר כשאני עוצר לרגע מהנשיקה כי שכחתי לנשום. "זה הרבה יותר טוב ממה שדמיינתי."

קרטר - "אה כן, סיפרת לי." אני אומר ומחכה בזמן שתומאס שם קונדום, אני מחכה עוד קצת

תומאס - "הממ.. באמת?" אני שואל ומביט בו במבט שגורם לו לזקפה ולסומק בלחיים. "בוא הנה." אני אומר ומושך אותו בחזרה אליי.

קרטר - אני מנשק אותו, וכאן אנחנו מסכמים במעין שתיקה ופשוט מתנשקים, תומאס עוזר לי להוריד את המכנס, כי מסתבר שאני שלומיאל מידי בשביל להתרכז גם בזה, כי ההורמונים השתלטו לי על המוח. אני זומבי של הורמונים. וזה מרגיש נהדר.

תומאס - כשאני מסיים להפשיט את קרטר, אני נושק לצווארו, ידיי מלטפות את צידי בטנו. קרטר נאנח בשקט, ואני מרגיש מדהים כמו שמזמן לא הרגשתי. אני מרגיש את אחת מידיו בתוך שיערי ואת גופו נמתח במתח ובציפייה כשאני מתחיל.

קרטר - אני תוהה כמה זמן הרגשתי כל כך טוב, זה מוזר כמובן - אין שום מוסכמות של סטטוס מסויים בין תומאס לביני, ולי יש חבר או משהו כזה וחברה או משהו כזה באותו זמן, ונכון שניקולס היה הראשון שלי וזו הייתה חוויה מדהימה, אבל אני מתחיל לתהות עכשיו אם זה אותו דבר עם טומי, או שעם טומי זה יותר טוב. נראה לי שכן, אני מנסה להפסיק לחשוב על זה, כי אני מתחיל לחשוב שאם כן - אני אסיים מוקדם מידי. תומאס נישק אותי בכל מקום שלא חשבתי שאפשר לנשק, הוא כל כך חתיך. הו אלי הטוב, אני יודע שאמרתי לך שזה אני ולא אתה - אבל תעזור לי לזוז כי אני קצת משותק פה מהלם ותשוקה, ואני לא רוצה שתומאס ירגיש שהוא היחיד ש... טוב הבנת, אני לא רוצה שתרגיש שאנחנו עוברים על החוקים שלך, למרות שעל פי הנצרות מותר הכל, אבל הכנסייה הזאת אוסרת על חד מיניות, קונדומים וסקס לפני חתונה אבל בבקשה!

תומאס - אני מאט לרגע, כשאני שם לב למבטו של קרטר. "אתה רוצה לעצור לרגע?" אני שואל. הוא נד בראשו. "אתה מדהים, אתה יודע את זה?" אני שואל ומסיט את הפוני מעיניו. אני רוכן אליו ומנשק אותו בהתלהבות, מכניס את לשוני אל פיו. וממשיך.

קרטר - אני מתמסר לנשיקה, "תן לי." אני אומר ומתהפך מעליו. "קרטר מאייר יוזם מהלך? זה אמיתי?" הוא צוחק, אני צוחק ומנשק אותו בהתלהבות. אני חושב על זה שהוא עירום לחלוטין, ואני עירום כמעט לחלוטין - שוב, אני רק עם גרביים. ...

תומאס - "בלי להעליב, קר', יחסית למישהו שאין לו התנסות בתחום כמעט, אתה מנשק מעולה." אני אומר, קרטר עושה פרצוף נעלב. "זה שאתה אומר 'בלי להעליב' לא הופך את זה ללא מעליב!" הוא אומר. אני צוחק ומחכך את ידי בחזהו. אני ממשיך לנשק אותו, ונכנס שוב. קרטר גונח.

קרטר - "יש לי קצת." אני אומר. וגונח שוב, זה קצת כואב. אני חושב, אבל לא נותן לזה להשתלט עלי