גרייס - "אם מישהו יגיד לי, 'שמע הבחורה הזאת ממש מכוערת' אני נוטה להאמין לו, אלא אם הוא חרא וסתם רוצה לצאת איתה. אבל כן - אני לא שופט אנשים ממבט ראשון." ג'ונתן מחייך
תומאס - "יופי." אני אומר בחיוך. "אתה רוצה שאני אשאר איתך קצת?"
דיוויד - אני מגיע למועדון, הוא ריק מאנשים. או ככה אני חושב לפחות, עד שאני מתיישב בכורסא החביבה עליי מול האח, ורואה דמות מכורבלת בכורסא ממולי. "קלייר." אני אומר בהפתעה. הילדה קופצת. אז צדקתי. באמת קוראים לה קלייר.
תומאס - אני מביט בחיבה בקרטר הישן, מוריד מאפו את המשקפיים ונשכב על המיטה שלי.
דיוויד - "למה את לא במדורה?" אני שואל. היא מושכת בכתפיה. "יש מחר לימודים." היא אומרת במעיין מלמול מוזר. "אני יודע." אני מגחך. "את יודעת, את לא מה שחשבתי שאת בהתחלה. את בסדר, אני מניח."
ג'ונתן - "זה להיפך, למען האמת. עיוורות דוחה בנות." אני מושך בכתפיי במעיין תנועה של 'מה לעשות'.
דיוויד - קלייר שותקת. אני בוהה באח. "הייתי שואלת 'אתה בא לפה הרבה?' אבל זאת שאלה כל כך דבילית לשאול. במיוחד אותך." אני מגחך. "את מנסה להתחיל איתי?" היא מושכת את כתפיה, מנסה לחקות את האדישות שלי, אבל מסמיקה באמצע. "אולי." היא אומרת בחיוך פתייני משהו.