פנימיית ליברטי. שירשור ((:

ג'ונתן - אני נושק למצחה. "אז אני מניח שעכשיו זה ברור לך."

גרייס - "כן..."

ג'ונתן - אני מחייך לעצמי.

דיוויד - קלייר ואני דיברנו במשך עשרים הדקות האחרונות, אני חושב לעצמי בפליאה כשאני מביט בשעון. אני מפהק. "אני חושב שאני אלך לישון עכשיו. יש לימודים מחר, את יודעת." אני אומר. היא מהנהנת, מבט עצוב בעיניה. "כן, כדאי שגם אני אלך לישון. בטח כולם יחזרו בקרוב." היא אומרת. היא צודקת, השעה כמעט אחת.

גרייס - "טוב, אני חושבת שעליי ללכת לחדר שלי. אני רוצה להתקלח והדוודים יעבדו רק עד שתיים וחצי.. ובטח עוד מעט כולן יחזרו.." אני אומרת

ג'ונתן - אני מהנהן. "בטח. לכי לישון. אני אקרא קצת ואנסה לחשוב מה אני עושה עם קרטר."

דיוויד - אני וקלייר נעמדים. היא מביטה בי שנייה, לוחשת לי "לילה טוב.", מנשקת אותי בלחי ומסתלקת. אני נשאר עומד באותו המקום כמה שניות, נד בראשי, עדיין בפליאה, וחוזר לחדר.

גרייס - אני הולכת לעבר אגף הבנות, אבל לא לפני שאני נכנסת למקלחת, מתקלחת. מתארגנת לשינה ואז נכנסת לחדר, לישון.

איזבל - "אני מניחה שאני אלך לישון עכשיו." אני אומרת בקול לחברותיי. הן מהנהות ומנופפות לי לשלום. עד מהרה כבר מרבית הילדים פורשים לחדריהם. אני נכנסת להתקלח - המים עדיין חמים - והולכת לחדר שלי.

גרייס - ישנה.... ZZZ

איזבל - כשאני נכנסת לחדר, גרייס כבר ישנה במיטה שלה, אז אני מתכסה בשמיכה בשקט ועוצמת עיניים.

גרייס - ZZZ

מה עם קרטר ודייוויד? כמה זמן לוקח לבחור להגיע לחדר שלו? XD
אז...
תומאס - אני מביט בקרטר שישן במיטה של דייוויד, בחיי הוא מעלף

הוא מתקלח?

דיוויד - אני יוצא מהמקלחת, מתנגב ומתלבש, ואז חוזר לחדר שלי, מותש מהערב.

תומאס - משיעמום אני מחליט לסדר חפיסת קלפים לפי צורות ומספרים

דיוויד - אני נכנס לחדר. "תומאס?" אני לוחש בשקט. הוא מביט בי. "אלא מי?" הוא מחייך. "קרטר נרדם במיטה שלך." הוא אומר את המובן מאליו. אני מהנהן. "אני יודע. הייתי חייב להכריח אותו לישון. הוא השתולל פה יותר מדי."

תומאס - "רוצה לישון במיטה שלי? אני ממילא לא עייף."

דיוויד - "ואיפה אתה תישן?"

תומאס - "אני לא עייף."

דיוויד - אני מחייך. "תודה." אני אומר בעייפות. אני מוציא מהארון חולצת טי-שירט ישנה ומכנס פוטר חמים בתור פיג'מה.

תומאס - "אתה היחיד שמודה לי בערב הזה."

דיוויד - "כל כך נורא?" אני שואל, מתייחס לערב. אני מפנה את גבי אל תומאס ומתלבש.

תומאס - "חטפתי סטירות." אני מחייך חיוך עגום, מביט עדיין על דייוויד המתלבש.

דיוויד - "ממי כבר חטפת סטירות?"

תומאס - "בוא נראה... אחותך.. גרייסי ויש מצב שעוד כמה אנשים."

דיוויד - אני מגחך ומסתובב בחזרה אל תומאס. "יש מצב? ולמה אחותי המקסימה וגרייס סטרו לך?"

תומאס - "אתה יודע למה. לא מצא חן בעיניהן הדחפים הלחלוטין אנושיים שלי."

דיוויד - "אז, זה. זה לא חייב למצוא חן בעיניהן. למרות שאני לגמרי מבין את אחותי." אני אומר, תוהה אם מה שקרה ביני לבין קרטר לפני אלוהים יודע מתי קרה באמת או שהאלכוהול גורם לי לעוות דברים.