פנימיית ליברטי. שירשור ((:

תומאס - "הטוב שבדבר שהוא לא זוכר כלום. אני לא יודע מה נתנו לו אבל הוא מחוק לגמרי." אני אומר, "וזה לא יפה לגונן על אחותך!"

דיוויד - "צודק." אני אומר ונשכב על המיטה. תודה לאל שקרטר לא זוכר. הוא בטח היה מתעלם ממני אם כן. "באמת לא יפה מצידי."

תומאס - "אתה יודע, אולי אחותך היא חתיכת קרצייה שוויצרית אבל היא לא נכנעה לי מעולם כשהצעתי לה את קסמי."

דיוויד - אני בוהה בו. "אתה לא עשית את זה." אני מתחיל להתפקע מצחוק.

תומאס - "טוב, היא הייתה האופציה האחרונה. זה לא כאילו יש פה בנים שחובבים רומנטיקה ורוצים אותי."

דיוויד - הצחוק שלי דועך בהדרגה כשאני חושב על קרטר. אני מסלק את המחשבה מראשי כדי לא לפלוט את זה בטעות ליד תומאס.

תומאס - "קורע מצחוק. באמת. אתה כל כך נחמד."

דיוויד - "מצטער." אני אומר. "שתיתי פעם ראשונה היום, כמו שאתה יודע. לא משפיע עליי הכי טוב בעולם." תומאס מהנהן. "כן, כן. אני יודע."

קרטר - אני מתעורר, דפיקה נשמעת על הדלת. אני קם. "דופקים." אני מודיע. תומאס ודייוויד מביטים עליי, "מתי קמת?" תומאס שואל במעין דאגה. "עכשיו. אני מניח." אני אומר.

תומאס - "כן..." אני מתעלם מקרטר ופותח את הדלת, נערה צעירה עומדת בכניסה, "אני יכול לעזור לך?" אני שואל, "שלחחו אותי לקרוא לך, יש לך טלפון." היא אומרת, אוקיי... אני חושב, "יש לך מושג מי זה?"
"אני רק יודעת שהוא דוקטור."
"אהה זה מסביר המון. קרטר, רוצה לבוא איתי למרכזייה?" אני שואל. קרטר מהנהן בעייפות וקם.
אנחנו מגיעים למרכזיה, אני עונה לטלפון אליו מפנים אותי אליו.
"הלו?" אני שואל.
"טומי, היי.. מצטער על השעה."
"זה בסדר דוק', שתיתי יותר מידי בירה בשביל להרדם. למה התקשרת בשעה הזו? כולם בסדר?"
"כן.. אפשר לומר.. לא. לא בדיוק."
"עכשיו אני מודאג,"
"כדאי לך."
"מה העיניין דוק? קרה משהו לאבא או אמא?"
"מאשימים את אבא האשמה די רצינית. תביעה ענקית."
"ולמה התקשרת להגיד לי את זה?"
"תביעה ענקית, תומאס."
"מה הסדר גודל?"
"יותר ממה שיש לאבא."
"אתה עובד עלי נכון?"
"לא הייתי עובד עליך בדברים כאלה תומאס, אתה כבר ילד גדול."
"אני פשוט לא מבין מה הבעיה? יש לאבא קוטג'. לאמא יש אחוזונת משלה בסקוטלנד. אפשר למכור נכס לא?"
"נסה את שניהם."
"אתה לא רציני."
"תראה, נכון לעכשיו הדברים לא לגמרי בטוחים אבל..."
אני נאבק בדמעות, אני לא רוצה שאח שלי יחשוב שהנושא מעיק עליי עכשיו. קרטר מרים גבות לעברי, "מצד שני." אני מוצא קול נורמטיבי לענות לו, "אני די עייף. נדבר כשהכל יהיה יותר ברור, טוב?" אני שואל.
"טומי אתה לא יכול פשו-" אני מנתק את השיחה. קרטר עדיין נועץ בי מבט תוהה, "תבעו את אבא שלי." אני אומר בלחישה.
"ו...?" קרטר לא לגמרי מבין, למה שיבין? מי יתבע את סבא שלו או את אבא שלו?
"התביעה תגזול ממנו את הנכס והדרגות." אני גולש לרצפה ומתכנס בתוך עצמי, חופן את ראשי בין ברכי ובוכה, לא חשבתי אף פעם שאבא שלי יכול להגיע למצב כזה. זו מעולם לא הייתה אפשרות.
"טומי..." קרטר אומר ומתיישב לצידי, "הכל יהיה בסדר. אבא שלך תמיד מוצא דרך. זאת המיוחדות אצלכם במשפחה זוכר?" קרטר מלטף את גבי בניחום. אני מושך באפי, "לא בתביעות ענק."
"אתה תהיה בסדר."

דיוויד - אני נכנס למיטה שלי בעייפות, חושב שאולי תומאס דווקא כן יהיה עייף כשהוא יחזור.

קרטר - "איך בדיוק? בלי הכסף של אבא שלי אין לנו כלום. אתה יודע את זה. אמא שלי לא עובדת כבר שנים." תומאס מדבר בצרידות, "מאז... אוף אתה מכיר אותי כבר שנים. אתה יודע למה." הוא נחנק מהדמעות. "אני אדאג לך. אתה לא צריך לדאוג לזה. ואבא שלך יקרע להם את הצורה במילים העדכניות." קרטר צוחק, הוא עדיין קצת בהשפעת הכדור אבל זה לא מזיז לו.

דיוויד - אני עוצם את עיניי. לא, מה שקרה עם קרטר בהחלט קרה.

אוי ערבבתי בין שניהם. את סולחת לי?

קרטר - "בוא נלך לישון, נקום מחר בבוקר ואולי הכל יתברר כסתם שטות של בית המשפט." אני מציע

חחחח שמתי לב. וברור שאני סולחת.

דיוויד - אני נרדם.

קרטר - אני קם ומושיט לו את ידי, הוא מושיט לי את ידיו ואני מושך אותו לקימה. כשהוא קם הוא כמעט נצמד אליי. לא. אני חושב, אסור לי. "בוא נלך." אני מציע והולך מהמרכזיה באדישות

הממ.... איזי ודיוויד ישנים, סו...

ג'ונתן - אני יושב על המיטה וקורא בשקט.

קרטר - "אתה באמת חושב שזאת סתם שטות קרטר?" תומאס שואל.

אוקיי, תעשי משהו. אין לי מה לעשות אפילו איתו.

ג'ונתן - אני תוהה מה לעזאזל אני אומר לעשות עם קרטר. הוא ישן עכשיו בחדר של תומאס ודיוויד... ללכת להעיר אותו?

קרטר - "ברור. אני אומר שזאת גזענות נגד אירים." אני צוחק. "אתה מה זה לא מצחיק." תומאס אומר בנימה קשוחה. "אני יודע שנישקת אותי קודם לכן." אני מתוודה, אני זוכר שמישהו נישק אותי. הוא נראה כמו דני זוקו אז תיארתי לעצמי שזה יכול להיות רק תומאס - שנטה לשיר את the one that i want כולל תנועות מהסרט בזמן שהוא שר. הוא הסמיק, "גם אתה מתחיל?" הוא שואל בעצבנות. "היי. אתה יודע שזה לא בסדר." אני אומר ופונה להביט בו, אנחנו נמצאים בקצה השני של בית הספר. "למה כי אתה סטרייט? סטרייט בתחת שלי. ממתי אני עושה סלקציה?" הוא שואל בנימה גועלית משהו, "אתה צריך לעשות." אני אומר. "פשוט סתום. בסדר?" הוא מתחיל להתקדם מהר יותר

ג'ונתן - אחרי כמה דקות אני מחליט לא להתערב, ומשאיר את הדלת של החדר לא נעולה כדי שקרטר יוכל להיכנס אם הוא ירצה באמצע הלילה.

תהיי תומאס חחח

קרטר - "תפסיק לחשוב שאתה היחיד. אני בטוח שאתה לא היחיד במינו בשכבה." אני אומר ורץ אחריו, "ואתה יודע את זה כי?" הוא שואל, איך יוצאים מהבוץ הזה? "כי הסטטיסטיקה היא 1 לעשרה." אני אומר לבסוף

תומאס - "זאת הסיבה היחידה? או שאתה מכיר מישהו כזה?" אני מרים גבה.

קרטר - "פשוט תסמוך עליי... ותפסיק לזיין את הבנות, זה לא שווה אותן."

תומאס - "אכפת לך לבוא איתי רגע לשירותים?" אני שואל לפתע. לא יצא לי ללכת לשירותים בשלוש השעות האחרונות, ושתיתי המון בירה.

קרטר - הו כן! אני חושב. אולי זה בהשפעת הסם, ואולי זה פשוט מה שתומאס קורא לו צרכים גבריים בסיסיים, אבל זה מתאים לי