פנימיית ליברטי. שירשור ((:

דיוויד - אנדרו מושך בכתפיו. "בסדר." הוא אומר.

קרטר - אנחנו הולכים במסדרון הסוויטה, "מצטער על זה. זה פשוט.." אני אומר, "אני יודע מה אתה רוצה להגיד - אתה פשוט חדש לנו, ונתקענו איתך, וזה באסה. אבל היי! אנחנו רק מנסים להיות נחמדים." הוא עוצר ונכנס לשירותים

דיוויד - "לדעתי המלון מקסים." אומר תומאס. אני מהנהן. "הוא באמת כזה. אבל אל תאכלו את הקורנפלקס. הוא אף פעם לא טרי."

תומאס- אני צוחק, "אתה יודע, הייתי בבית המלון הזה פעם - הקורנפלקס היה טרי מאוד." אני אומר ונזכר בפעם ההיא, שאחי התחתן במלון הזה.

דיוויד - "הוא לא היה טרי כשאני הייתי פה. פעמיים."

תומאס- אני מושך בכתפיי. "מה קורה, ניית'ן?"

דיוויד - ג'ונתן ממלמל משהו שנשמע כמו "מעולה."

תומאס - "מה התוכניות שלכם לזמן החופשי?" אני שואל

דיוויד - "להתבטל." אני מודיע.

תומאס - "מה איתך, ג'ונתן? הקובן גרדן קרוב לכאן, רוצה לטייל שם?" אני שואל

דיוויד - "לא תודה." הוא עונה.

תומאס-  "בחייך, זה לא כאילו אני אקח אותך לסוהו." אני אומר

דיוויד - ג'ונתן שולח אליו מבט זועם. אני מספק במבט מזהיר. תומאס מרים את ידיו באוויר בכניעה. "בסדר, מצטער. לא התכוונתי."

תומאס - "נו... בבקשה בבקשה בבקשה ג'ונתן! בוא! אנחנו נצטרך להיות תקועים באותו חדר כל הלילה, אז בוא לפחות ננסה לסדר משהו. בוא איתי לקובן גרדן בוא בוא בוא בוא!" אני כמעט יורד על ברכיי מולו, מודע מאוד למקל הנחייה שלו שנמצא סנטימטרים מפניי ומחכה להדחף לפניי

דיוויד - "רק אם גם קרטר ייצטרף." ג'ונתן אומר לבסוף.

תומאס - "אני אלך לראות לשלומו. נראה לי הוא נבלע באסלה." אני צוחק והולך לעבר השירותים. קרטר יושב צמוד לדלת, שעון עליה, "יש לו עצירות?" אני שואל. הוא מניד בראשו וקם. "אני חושב שהוא מנסה להקיא." הוא מסביר. "אהה... לא כדאי.. אתה יודע, להגיד על זה משהו למישהו?" אני שואל. "בינתיים לא." אני אומר

דיוויד - ג'ונתן ואני יושבים בשקט, כל אחד במיטה שלו. אני מהרהר בעובדה שלא נראה שג'ונתן מחבב אותי במיוחד.

תומאס - "ג'ונתן אמר שהוא יסכים לבוא איתי לקובן גרדן רק אם אתה תבוא." אני אומר. "אני לא בא. אבל תגיד לו שילך איתך." הוא אומר. מים יורדים, "הו הינה הוא סיים." אני אומר והולך משם

איזבל - "אני במיטה למעלה!" אני מכריזה ברגע שאנחנו נכנסות לחדר ורואת שתי מיטות קומתיים.

תומאס - "היי ג'ונתן!" אני קורא, "קרטר אמר שהוא לא בא, אבל הוא אומר לך שתבוא איתי." אני אומר בקול ילדותי משהו

דיוויד - "אין מצב. ואני לא חושב שקרטר היה אומר דבר כזזה." ג'ונתן אומר.

איזבל - אני מטפסת בסולם ועולה למיטת הקומתיים הראשונה. גרייס מטפסת על השנייה, קלייר במיטה מתחתיה, והשאר פשוט מתיישבות על המיטה מתחתיי.

תומאס - "רוצה להתערב?" אני שואל

קרטר - "למה אתה נשאר בשירותים?" אני שואל את אנדרו.

גרייס - "איזה מלון מוזר."

איזבל - "למה מוזר? אני חושבת שהוא ממש נחמד." אני אומרת.

דיוויד - "לא איתך." אומר ג'ונתן. הילדותיות של ג'ונתן בקשר לתומאס מתחילה להרגיז אותי.

תומאס - "פשוט בוא, אני לא ארצי אותך, מבטיח." אני אומר ומרים יד להשביע

דיוויד - "מצחיק." ג'ונתן אומר.

איזבל - גרייס מושכת בכתפיה. אני משתרעת על המיטה בנוחות. "אז, מה אתן רוצות לעשות עד ארוחת ארבע?"