פנימיית ליברטי. שירשור ((:

איזבל - אני מחייכת. "נהניתם? הייתי מבקשת שתספרי לי הכל, אבל.. את יודעת, הוא בכל זאת אח שלי. אז אני מעדיפה שלא."

גרייס - הו תודה לך איזבל! אני לא חושבת שיש מישהו שרוצה לשמוע את הדברים הדביקים. מישהו פותח את הדלת ולצערי זה קרטר, לא חשבתי שאני אתבאס כל כך לראות אותו, "קרטר?" איזבל מופתעת. "גרייס אנחנו יכולים לדבר?" הוא מתעלם מאיזבל, שנראית קצת מופתעת. "אוקיי." אני אומרת, קלייר נראית מופתעת לראותי, כנראה הייתי כל כך שקטה שהיא לא שמה לב, קרטר עוקף את איזבל ואנחנו יוצאים למרפסת.

קרטר - "למה החטפת לתומאס?" אני מתעניין, "בחייך קרטר, זה הגיע לו." היא אומרת. "איך בדיוק זה הגיע לו?" אני שואל, ידי על מותניי

איזבל - "מה זה היה עכשיו?" קלייר שואלת. אני בוחנת בחשדנות את הדלת שקרטר סגר אחריו. "אין לי מושג. אני אברר אחר כך. בכל מקרה, אני נכנסת להתקלח. תוכלי בינתיים לדבר עם גרייס כשהיא תחזור, אם ישעמם לך." אני מושכת בכתפיי ונכנסת לחדר המקלחת.

גרייס - "אני לא יכולה לספר לך." אני אומרת, "למה לא?" מפציר בי קרטר, הוא יפה, אם יסדרו אותו קצת, יש לו עיניים יפות. לא גדולות מידי ולא קטנות. "אני לא יכולה לספר לך. אוקיי?" אני ממשיכה. הוא מהדק את הלסת שלו בעצבנות, הוא רוצה לדעת. "הוא נתן למישהו סיגריה. וזה חירפן אותי, בסדר? כי המישהו הזה ממש לא צריך את הזבל הזה." אני אומרת. "עכשיו, לך תעשה לחברה שלך קונצים. אני רוצה קצת שקט." אני אומרת וחוזרת פנימה, מתיישבת על הספה שישבתי מקודם ובוהה בחלל

דיוויד - "הו, היי קרטר." אני אומר כשהוא נכנס לחדר. "מה קרה?" אני שואל. "גרייס. אלא מה?" הוא אומר בעצבנות. "אני נכנס למקלחת." הוא אומר, לוקח את הפיג'מה שכבר מונחת על המיטה שלו ונכנס למקלחת, טורק אחריו את הדלת. אני שומע את המים זורמים כעבור כמה שניות. "בסדר... זה מעניין." אני מהמהם לעצמי. הדלת נפתחת שוב, תומאס נכנס לחדר, משפשף את לחיו בכאב. "ומה קרה לך?" אני שואל. "נחש." הוא אומר. "אין לי שמץ של מושג." אני משיב במשיכת כתפיים. "אני אתן לך רמז. שחרחורת קטנה ונודניקית, מתחיל באות ג', נגמר ב-ס'." הוא אומר ומתיישב על המיטה. "גם אתה?" אני שואל. "מה?" הוא מביט בי במבט של 'מה לכל הרוחות אתה רוצה?' "לא משנה." אני אומר. "טוב, אני צריך להתקלח." תומאס אומר. "קרטר שם." אני ממהר לומר. "אה, כמובן. טיפשי מצידי. אני אלך למצוא מקום אחר להתקלח בו." תומאס אומר, לוקח כלי רחצה ויוצא מהחדר. אני מקמט את מצחי, תוהה לאן הוא יכול ללכת. הדלת שוב נפתחת. הפעם זה ג'ונתן. "שלום, ג'ונתן." אני אומר. "דיוויד?" הוא שואל. אני מהמהם בחיוביות. "ראית את גרייס?" הוא שואל. אני משתדל לא לצחוק. "אממ לא לאחרונה." אני אומר. "בסדר. תודה." ג'ונתן אומר ויוצא מהחדר. מה הקטע של כולם עם גרייס היום? לפני שאני מספיק לחשוב על זה, אנדרו נכנס לחדר, מזיע ואדום ממאמץ. אני מרים את ידי באוויר וזוקף אצבע אחת. אנדרו מביט בי במבט של 'מה לעזאזל הוא עושה?' "אל תגיד לי." אני מחווה עליו באופן כללי. "גרייס, מה?" הוא מביט בי במבט מוזר ומהנהן באיטיות. אני צוחק. "זה נראה לך מצחיק??" אנדרו מתעצבן. "לא, זה לא זה... אני מצטער, פשוט... אם היית פה כל הזמן הזה היית מבין..." אני אומר, מנסה בכל כוחי להפסיק לצחוק. אנדרו מביט בי במבט זועף. "אני חושב שאני רק אלך לשאוף אוויר צח." אני אומר. אני מבליע את הצחוק עד שאני יוצא מטווח השמיעה של החדר שלנו, ואז הולך לחפש את החדר של גרייס, צוחק לעצמי בשקט. אחרי שאני שואל ילדה אקראית, אני מוצא את החדר ודופק בדלת, שופע חיוכים. "שלום!" אני נכנס ואומר בעליזות. קלייר וגרייס יושבות שם, רק שתיהן.

גרייס - "מה לקחת?" אני שואלת.

קרטר - אני שוטף מעליי את כל היום הזה, שהיה נחמד ואז המשיך בבחילה קלה, ועכשיו נגמר. אני לא יודע אם להיות מופתע מתומאס, זה לא מתאים לו, בכלל לא מתאים לו. חשבתי שהוא סיים עם כל העסק המטונף ההוא, אז מה קרה פתאום? אני מסיים להתקלח ולובש את הבגדים לערב, יוצא מהמקלחת. ג'ונתן יותר על המיטה שלו ללילה עם אוזניות, אני מתיישב לידו וגונב אוזניה, אנחנו שומעים קלטת הקראה של שר הטבעות אחוות הטבעת.

דיוויד - "שום דבר. אני יכול להבין מה עשית לכל חבריי לחדר?"

גרייס - אני צוחקת, "סתם דיברנו."

קרטר - "אני מת על פרודו." אני אומר ומחייך כשהפרק נגמר

דיוויד - "אני בספק. קרטר נראה דיי כועס עלייך, תומאס הבהיר שאת זו שנתת לו כאפה, ג'ונתן חיפש אותך - טוב, אין לי שאלות בקשר אליו - ואנדרו נראה... טוב, מאחר שאת אחראית לכך, אני מנחש שאת יודעת איך הוא נראה כרגע." אני סופר אותם על אצבעותיי.

גרייס - "למה שלא תשאל את תומאס מה קרה? כי הרי, קרטר התלונן שנתתי לתומאס סטירה, בגלל משהו שהוא עשה לאנדרו. אז לך לתומאס." אני מתעצבנת.

קרטר - "כן, הוא נחמד." ג'ונתן מסכים איתי

דיוויד - "מצטער. לא התכוונתי." אני אומר, מפסיק לחייך באחת.

גרייס - "אתה בעצם מאשים אותי - על שהסקתי מסקנה נכונה, החטפתי לתומאס, ואמרתי לקרטר את האמת." אני אומרת ואז מוסיפה, "ושנעלמתי לג'ונתן"

דיוויד - "אני לא מאשים אותך על שום דבר. לא באתי בכוונה להאשים. זה היה די משעשע מה שקרה בחדר, למען האמת."

גרייס - "כדאי שאתארגן לארוחת הערב." אני אומרת, "ד"א, גרייס," דייוויד אומר, ליבי דופק בחוזקה בחזי, "כן?" אני שואלת. "השמלה שלבשת אתמול הייתה ממש יפה. הצבע החמיא לך." הוא מחייך, אני מסמיקה, לבשתי שמלה קצרה בצבע שחור שעליה עוד מעין בד ורדרד מתחרה. שרווליה הגיעו לי עד למרפקים. "תודה." אני אומרת, "קניתי אותה לחג המולד שעבר." אני נכנסת לחדר ומחליפה לג'ינס אדום וסוודר פסים (מעל גופיה ארוכה כמובן) אדומים ולבנים. אני נועלת את הנעליים השחורות שלי ומתחילה להתעסק בשיערי.

סתם כדי לחסוך לך את המחשבה איך השמלה נראית... עבדתי במשך איזה שעה בחיפושים אחר שמלות יפות...
https://2img.net/r/ihimg/photo/my-images/580/q5i1.jpg/?sa=0

דיוויד - אני הולך בחזרה לחדר. "יש ארוחת ערב. אתם באים?" אני שואל.

קרטר - "כן כבר." אני אומר ועוזר לג'ונתן לסדר את הדברים שבילגן, יש לו נטייה לבאלגן.

דיוויד - אני מחליף לחולצה קצרה אדומה עם חולצת משבצות ארוכה מעליה, כי במלון דיי חם.

קרטר - אני לא חושש בנושא המראה שלי, החולצת טישרט והסוודר, עם מכנסי הטרנינג יהיו בסדר. אני נועל את הנעליים שלי ואנחנו יורדים למטה

דיוויד - "קר', יש מחר זמן חופשי?" אני שואל.

קרטר - אני חושב, "כן, קצת." אני אומר. "בואו נרד." אני מציע

דיוויד - אנחנו יורדים ומתיישבים בשולחן פנוי. תומאס מצטרף עד מהרה, ואז גם גרייס, להפתעתנו עם קלייר ואיזבל. אנחנו מפנים להן מקום.

קרטר - אם חשבתי שתומאס ישתוק בארוחה הזאת (אני זוכר שהוא הכניס את קלייר למיטה לפני שעזב.) אז אני טועה, "מה קרה? פתחנו בית אחווה?" הוא שואל, "נערות של ישו." הוא צוחק

דיוויד - קלייר מתיישבת לידי ונושקת לי על הלחי. "מה נשמע?" אני שואל.

קרטר - "מה לך ולנערות של ישו? ד"א - משפט מפגר." מעיר ג'ונתן, זאת תהיה ארוחה ארוכה, אני חושב ומשחק באוכל שלי. "אתה יודע. רגעים על גבי רגעים." הוא בוהה בקלייר, "נכון קלייר?" הוא שואל

דיוויד - קלייר מסמיקה ממבוכה, אני תוהה למה. האסימון נופל לי אחרי כמה שניות. אני נועץ בתומאס מבט. "רד ממנה."