פנימיית ליברטי. שירשור ((:

דיוויד - באמצע הדרך אנחנו נתקלים בגרייס וג'ונתן. "היי, רוצים לבוא איתנו לברכה?" אני מציע. "אנחנו לומדים לביולוגיה. אני מעדיפה לא להיכשל." אומרת גרייס. אני מושך בכתפיי. "כרצונך." תומאס מקמט את מצחו. "זה לא היה פיזיקה?" הוא שואל. "טעיתי. זה ביולוגיה." גרייס עונה. "בסדר. טוב, נתראה אחר כך." תומאס אומר ואנחנו פונים לברכה.

קרטר - אני דופק על הדלת, מחכה לתשובה

איזבל - "פתוח!"

קרטר - "היי," אני אומר ונכנס במבוכה, "מה קורה? לא ממש דיברנו לאחרונה. אני מרגיש כמו חבר מקפח."

איזבל - אני מחייכת. באמת הרגשתי לאחרונה שאני לא מדברת עם קרטר. "הכל בסדר. אתה מרגיש טוב יותר מאתמול?"

קרטר - "מה? בטח. זאת אומרת - היה די נחמד. היי רוצה לרדת איתי לארכיון? אני יודע שזה קצת דפוק אחרי שלא דיברנו כבר כמה ימים, לא באמת זאת אומרת, אבל חשבתי שיכול להיות נחמד אמממ. את יודעת, לשוטט לארכיון... לחפש איזה ספר ישן." אני מסמיק

איזבל - אני מרימה גבה בעדינות, מחייכת. "אתה חמוד כשאתה מסמיק." אני אומרת, נושקת לו ופותחת את הדלת. "בוא נלך."

קרטר - "קיוויתי שזה מה שתעני."

איזבל - אני מחייכת ומושכת אותו אל מחוץ לחדר. "אז מה בדיוק קרה אתמול? אני מקווה שזה הצדיק את הסטירה שנתתי לתומאס." אני אומרת בזלזול. "הייתי שתוי. ומה בדיוק קרה אתמול שהצריך סטירה? אני לא ממש זוכר." קרטר אומר. "טוב, ממה שהבנתי, דיוויד ניסה להוציא אותך משם בגלל שהיית שתוי והתחלת לשחק עם כולם אמת או חובה, והוא לא הצליח, אז הוא ביקש את עזרתו של תומאס. תומאס נישק אותך, ואני סטרתי לו. מקורות מספרים לי שאני לא היחידה. גם גרייס סטרה לו." אני אומרת. קרטר לא נראה מופתע. "אני מבינה שאת זה זכרת?" אני שואלת. הוא מהנהן. אנחנו מגיעים לארכיון, קרטר נכנס לפני.

דיוויד - "תגיד, משהו קורה איתך ועם קרטר?" אני שואל אתת תומאס, אנחנו היחידים בברכה אז אני לא מפחד שישמעו. "או שזה סתם סטוץ בשבילך?"

תהיי תומאס פליז.

קרטר - "כן. זכרתי את זה, כי אחיך סיפר לי." אני אומר לבסוף. המורה בארכיון מקבלת את פנינו בברכה בעוד אני מחפש ספרים.

גרייס - "אז מה? למדנו על גוף האדם לא?"

תומאס - "אתה באמת חושב שאם הייתי רוצה סטוצים הייתי פונה לקרטר?" אני שואל

איזבל - "אז איזה ספר בדיוק אנחנו מחפשים?"

ג'ונתן - אני מהנהן, מקווה שאני לא סמוק כמו שאני חושב שאני. "כן, איפה היינו?"

דיוויד - "אני לא יודע. רק שאלתי. אז מה באמת יש ביניכם?" אני שואל. אנחנו מגיעים לברכה, מניחים בצד את המגבות ומורידים את הנעליים. אני פושט את החולצה שלי, מביט בתומאס ומחכה לתשובה. הוא נראה מהוסס.


מצפה להשקעה ^^

קרטר - "לא יודע. אנחנו פשוט מחפשים."

גרייס - "אוקיי.. אז מצאנו את הלב."

תומאס - "אין בינינו כלום."

איזבל - "מרתק. חיפוש אחר הלא נודע." אני פוערת את עיני בדרמתיות.

ג'ונתן - "שנמצא ממש פה." אני מניח יד על חזה.

דיוויד - "אתה בטוח?"

קרטר - "תצחקי תצחקי. אבל בסוף נמצא משהו מעניין."

גרייס - "כן. קצת ימינה."

תומאס - "בטח."

איזבל - "מה, כמו זה?" אני שואלת ושולפת ספר אקראי.

ג'ונתן - "הממ.. פה?" אני שואל.

דיוויד - "היי, דיוויד." אני שומע מאחורי קול מוכר. אני רואה את קלייר עומדת שם בבגד ים עם עוד אחת מחברותיה. "קלייר." אני אומר ושוחה לשפת הברכה כדי לדבר איתה. "מה נשמע?"

קרטר - "לא... ההיסטוריה של המקום הזה לא נחשב למעניין."

גרייס - "הממ טיפונת שמאלה."

תומאס - "אני צריך ללכת."

איזבל - "וזה?"

ג'ונתן - אני מחייך. "את בטוחה?"

דיוויד - "למה? רק הגענו." אני אומר.

קרטר - "זה... או וואו - החטאים הגדולים ביותר. נשמע... טוב תפתחי נראה על מה זה." אנחנו מתיישבים למרגלות המדפים ופותחים את הספר, הוא כבד ומסריח משנים של ישיבה על מדף לא מאובק. "בואי נראה. להוכיח את אהבתך עם השומר בכניסה. עמוד 15. להיות גסה לסבתך בת המאה וחמש. עמוד 23... מה לעזאזל?" אני שואל. האחראית בארכיון יוצאת לשם הפסקת הקפה שלה ואנחנו נשארים לבד, "זה מצחיקי." איזבל אומרת ונושקת לרקתי, "זה קצת עצוב." אני אומר ומדפדף בין הדפים, יש שם ציורים מאוד מעניינים. זאת אומרת - חלקם. ברובם הם דוחים בצורה יוצאת דופן. משב רוח קפואה חולף בחדר, זה מוזר, כי אנחנו במרתף ואין ממש פתח אוורור שעובד כמו שצריך - בדרך כלל מתחזקים את תעלות האוורור בזמן חופשת החורף. "מה זה היה?" אני שואל. איזבל מושכת בכתפיה, "זה היה מוזר."

גרייס - "מאתיים אחוז. פשוט. תזיז את היד." אני אומרת וכשג'ונתו לא עושה זאת, אני מזיזה את ידו למקום שאני חושבת שהלב נמצא, "אולי נעשה את זה במקום יותר פרטי? זאת אומרת.. נלמד? זה מרגיש לי מוזר להרצות לך על ביולוגיה באמצע המסדרון." הוא צוחק. "מסכימה. זה לא נחמד." אני מושכת אותו אחרי לחדרי, רגליו מסתבכות בהתחלה עם המקל שלו, כי אני מושכת אותו והוא לא מוכן, אבל הוא מסתדר בסופו של דבר. "גרייס, את מונעת ממני להתרכז." הוא צוחק. "אוייש נו גם כן אתה." הוא צוחק, "ודרך אגב - אני תמיד מונעת מבנים להתרכז." אני מוסיפה בחיוך לאחור.

תומאס - "אני לא מת על הבנות האלה, הן..." אני מנסה להסביר. נו כבר דפוק שכל, תקלוט. "אהא." דייויד אומר.

איזבל - "בטח משב רוח מבחוץ או משהו כזה." אני אומרת בביטול.

ג'ונתן - אני מחייך לעצמי. "לא ידעתי שאת כזאת פופולארית."

דיוויד - אה. לפתע אני מבין, אבל ממש לא מתחשק לי להישאר איתה לבד. היא נחמדה והכל, אבל... לא יודע, זה מוזר.

קרטר - "אין פה חלונות."

גרייס - "תשאל בתיכון על שם אמלין פנקהרסט. אני סופר מקובלת שם." אני צוחקת. "אמלין פנקהרסט? היא לא הייתה איזו פעילה למען זכויות הנשים?" ג'ונתן שואל. "נכון." אני אמרת

ג'ונתן - "הממ אני חושב שאני אלך."

אני דיי בטוחה שהתכוונת לתומאס, אבל... נעזוב את זה.

איזבל - "מהקומה למעלה?"

ג'ונתן - "למדת שם?"

דיוויד - לכל הרוחות. אני מושך בכתפיי, מעמיד פנים שלא אכפת לי. "תהנה."

קרטר - "הממ.."

גרייס - "זאת הייתה האופציה הנורמלית היחידה, למזלי - לא קיבלו אותי לתיכון המדעי על שם ואט."

תומאס - "בכל מעודי."

איזבל - "או סתם שטות של התלמידים הצעירים. אל תילחץ."

ג'ונתן - "למה מזל?"

דיוויד - תומאס יוצא מהברכה, אני מחזיר את מבטי לקלייר.

קלייר, פליז?

קרטר - "אני לא לחוץ."

גרייס - "כי אני גרועה בחשבון."

איזבל - "מעולה. אז איפה היינו?"

ג'ונתן - אני צוחק ואנחנו נכנסים לחדר. "בסדר, אז אמרנו ביולוגיה, נכון?"

דיוויד - "את נכנסת?" אני שואל את קלייר, מסוכך על עיניי בידי מהשמש.