שירשור לי ולגל ♥

מקום בסגנון ג'ונגל עם הרי געש?

טומי - "מצטער." אני אומר במלוא הכוונה

מגניב יאללה.

לילי - "אני לא רוצה להיהרג במשחקים." אמה אומרת, דמעות בעיניה. "אני רוצה להתבגר, להתחתן, ללדת ילדים, כמו שאני אמורה. כמו שכל אחד אמור. אני לא רוצה." היא מושכת באה. אני מחבקת אותה חזק אליי. "אני יודעת, אמ'." אני לוחשת באוזנה. "אני יודעת." היא מביטה בי. "איך את לא פחדת שם?" היא שואלת אותי. אני מביטה בה בהפתעה. "פחדתי כמעט בכל שנייה שהייתי שם, אמ'. למה את חושבת שלא פחדתי?" "את נראית כל כך בטוחה בעצמך כל הזמן, כאילו אף אחד לא יכול לפגוע בך." היא מסבירה ומנגבת את עיניה הרטובות. "נראית כאילו שום דבר לא מפחיד אותך." אני נדה בראשי. "זה לא נכון. את מבינה, הקפיטול פשוט לא אמור לדעת שאני מפחדת. אל תדאגי. את תהיי בסדר. אני מבטיחה." אני אומרת בפעם המי-יודע-כמה היום.

לפני המשחקים, אני רוצה קודם לעשות איזה יום אחד מהאימונים, ואז גם את הראיונות. בסדר?

טוב... אבל זריז, אני צריכה תעסוקה של חפירות ליום כיפור כשאת תצומי לך [;

כל זה מאוד נחמד, אבל למה לא הגבת?

טומי - אני ומרטין מחליטים ללכת לראות את יום האסיף ממחוזות אחרים בטלווזיה

לילי - "אני רוצה ללכת לראות מי עומד לנסות להרוג אותי." אמה אומרת בחיוך ציני-משהו. "זאת לא גישה טובה במיוחד." אני אומרת כשאנחנו הולכות לראות את טקסי האסיף האחרים.

טומי - אני מרותק לטלוויזיה, מרטין חצי ישן.

לילי - אנחנו נכנסות לחדר. טומי ומרטין יושבים על הספה, בוהים במסך.

טומי - "לא פיספסתן הרבה, בסך הכל חנונים חשים ממחוזות קרייריסטים."

לילי - אני מחייכת. "בואי, אמ'." אני אומרת ואנחנו מתיישבות על הספה.

טומי - שאר הצפייה עוברת מהר, אני מתחיל לשמוע נשימות עקביות מצד שמאל ולא כל כך מופתע לגלות שמרטין נרדם על הספה

לילי - אני לא מתעמקת כל כך במיועדים, אני חלק מהזמן בוהה במסך מבלי לדעת מה מתרחש עליו, וחלק מהזמן מעבירה את מבטי בין טומי שמרוכז בטלויזיה, לאמה, שנראה שבוחנת כל מיועד ומיועד, ומרטין שנרדם על הספה.

טומי - "אני חושב שאני אגרור את מרטין למיטה,"

לילי - אני מביטה בו. "אני חושבת שכדאי שתעיר אותו קודם."

טומי - "אפשר." אני אומר ומטלטל את כתפו, הוא מתעורר

לילי - אני מביטה באמה. "הכל בסדר?" אני שואלת אותה. היא מהנהנת.

שנקפיץ ליום אימונים האחרון? משעמם לי... ומרטין ישן לא מעניין במיוחד XDD

טומי - אני מוביל אותו לחדר שלו, הוא ממלמל משהו שכנראה אומר תודה ולילה טוב ואני נכנס לחדר שלי

לכי על זה. עכשיו.

לילי - אני נשענת לאחור על הספה.

* יום אימונים אחרון *
[ אני משחקת את מרטין כי אין לי מה לעשות עם טומי חח ]

מרטין - הבגדים של האימונים די נוחים, והתרגלתי לנעליים. אני יורד במעלית עם אמה, היא לא מפסיקה לזוז לרגע מעצבים או התרגשות וזה די מתיש

כנ"ל. רק עם אמה ולילי..... הבנת, נכון?

אמה - אני דופקת עם הרגל שלי על רצפת המעלית, ונושכת את השפה שלי. היד שלי רועדת מעצבים.

מרטין - "יהיה בסדר, תראי להם כמה טובה את בהסוואה וזהו."

אמה - אני מביטה על מרטין. "לא חשבתי שהסתכלת עליי כשהייתי בהסוואה." אני אומרת. אני ומרטין לא היינו באותה תחנה ביחד במשך כל זמן האימונים.

מרטין - "אל תביני לא נכון, אבל משעמם פה." אני אומר

אמה - אני מגחכת. המעלית נעצרת, ואנחנו יוצאים. "מה את מתכוון להראות להם?"

מרטין - "אני די גרוע בהכל." אני אומר