שירשור לי ולגל ♥

לילי - "באנו לבקר את ליז." אומרת אמה. "תיארתי לעצמי." היא עונה בחיוך מותש. "תיכנסו. אבל בקשה לא להרבה זמן. היא זקוקה למנוחה." אנחנו מהנהנות ונכנסות.

טומי - "משעמם שם." הוא מסביר. "אני חושב שהמהות של ריתוק היא להשאר במקום שאמרו לך..." אני אומר. "שיהיה, גם תהיתי אם יש לך במקרה כדור לכאבי ראש, הוא עוד שניה מתפוצץ לי." הוא אומר

לילי - "ליז, מותק? החברות שלך פה." אמא של ליז קוראת. "הן יכולות להיכנס." אומרת ליז. קולה נשמע צרוד, חלש.

טומי - "תכנס," אני מחווה לו בידי להכנס, "אמא, אממ כואב לי קצת הראש... איפה שמת את הכדורים?" אני שואל, כמובן שהכדורים לא בשבילי אבל עדיף שאמא תחשוב שהם כן

לילי - "ליז...." אני ממלמלת כשאני רואה אותה, חיוורת לגמרי, מתחת לעיניה יש עיגולים שחורים. "היי." היא מחייכת בתשישות ומשתעלת.

טומי - "תחפש במקלחת..." אמא אומרת

לילי - אני מתיישבת לידה, יחד עם אמה וסיידי. "התגעגעי אלייך." היא מחייכת.

טומי - אנחנו עולים למעלה, נכנסים למקלחת. אני פותח את ארון המקלחת ומוציא קופסא עם כדורים. "קח," אני מושיט למרטין כדור

לילי - "גם אני אלייך. איך את מרגישה?" אני שואלת. "דיי רע..." היא עונה, מבטה מתערפל.

טומי - מרטין בולע את הכדור ונשען בידיו על הכיור, אני חושש שהוא עומד להקיא או להתעלף

לילי - "היי, ליז. את תהיי בסדר." אומרת אמה, וסיידי לוחצת את ידה.

טומי - "היי, הכל בסדר איתך? אתה נראה די רע." אני אומר, "כנראה כי שתיתי אתמול." הוא אומר בשקט. אני מביט בו, "אתה רוצה שאני אקרא לאמא שלי או משהו? אתה לא נראה כמו מישהו בהאנגאובר."

לילי - ליז מחייכת בקושי, ואז אמא שלה נכנסת, ומבקשת מאיתנו לחזור הביתה. "ליז צריכנ לנוח." היא אומרת ברוך. "תודה שבאתן." ליז אומרת ומשתעלת שוב.

טומי - "איך נראה מישהו בהאנגאובר?" מרטין שואל, "אני לא יודע... אתה נראה שונה מהרגיל... שקט אולי," אני אומר

לילי - אנחנו נפרדות מליז ויוצאות.

טומי - מרטין מזדקף, "אני סתם תוהה." הוא אומר באותו טון, "אתה יודע איפה לילי במקרה?" הוא שואל. הוא לא נראה יותר טוב ממקודם, ואני עדיין בטוח שהוא עומד ליפול ולהתעלף, אבל אני רק מניד בראשי. "אני בסך הכל שכן שלה, מרטין, אני לא עוכב אחריה."

עוקב*

לילי - "היא נראית לא טוב." אמה אומרת, ואני מהנהנת בהסכמה.

טומי - "הכל יכול להיות, לא?" מרטין מושך בכתפיו.

לילי - "אתן רוצות לבוא אלי הביתה?" אני שואלת אחרי כמה דקות של שקט.

טומי - "אני לא מציצן, תודה על המחשבה."

לילי - אמה וסיידי אומרת שהן יישמחו, ואנחנו מתחילות לצעוד לבית שלי.

טומי - "בוא לחדר שלי, אמא שלי עוד תתחיל להזות דברים." אני אומר ופותח את דלת השירותים

לילי - "אנחנו מגיעות לפתח הבית, ואני נכנסת. "אמא, אני בבית!" אני קוראת. אבא עובד.

מרטין יוצא מהחדר ואנחנו נכנסים לחדר שלי, אני משאיר את הדלת פתוחה.

לילי - אמא מופיעה מהמטבח. "שלום בנות. מזמן לא ראיתי אתכן פה." היא מחייכת, ואחרי כמה מילות נימוסין, אנחנו עולות לחדרי.