שירשור לי ולגל ♥

סיידי - אני חושבת שלילי מחווירה קצת, אני תופסת בכתפה כדי ליצב אותה

לילי - "היא... מה?" אני מגמגמת. ראיתי מקרים של דלקת ריאות. פה, במחוז 12, בכפור של השלג ובלי תרופות מתאימות, מרבית המקרים מסתיימים במוות.

סיידי - "אמא שלה אומרת שיהיה בסדר, צריך להאמין לה, לא?"

לילי - "אני רוצה לראות אותה." אני אומרת. קולי שקט, המום.

סיידי - "לא כדאי." אני אומרת

לילי - "אני הולכת. עכשיו." אני מודיעה להן ופונה לאחור.

סיידי - "לילי." אני אומרת. "את לא מעדיפה קודם לפגוש את מרטין או משהו?"

לילי - "פגשתי אותו אתמול. עכשיו אני רוצה לראות את ליז."

סיידי - אני מודה שאני מפחדת ללכת. אני לא אומרת את זה בקול

לילי - אני מביטה על אמה, ועל סיידי. "תראו... אני יודעת שאתן מפחדוץ. גם אני מפחדת. אבל אנחנו חייבות לה את זה, ואני בטוחה שאם זאת הייתה אחת מאיתנו, שוכבת חולה בבית, ליז הייתה עושה בדיוק אותו דבר בשבילנו."

סיידי - "אוקיי. אבל רק לכמה דקות, לילי."

לילי - אני מחייכת חיוך קטן, ואנחנו מתחילות לפסוע לכיוון ביתה של ליז.

סיידי - קר בחוץ..

לילי - אני מנסה לעכל, המוח שלי עובד מהר מדי, וזה עושה לי כאב ראש ומפחיד אותי.

סיידי - עדיין קר

לילי - אנחנו מגיעות לליז.

סיידי - קר

לילי - אני מורידה את המעיל שלי ומושיטה אותו לסיידי.

סיידי - "ברצינות?" אני שואלת

לילי - אני דוחפת אותו לידיה, ואז דופקת בהיסוס על הדלת.

סיידי - "תודה." אני אומרת

לילי - אני מחייכת, ואמא של ליז פותחת לנו את הדלת.

סיידי - אני מחייכת אל אמא של ליז.

טומי - אני כמעט מסיים את הספר כנשמעת דפיקה בדלת, אני קם מהרצפה ופותח אותה, מרטין - והוא נראה זוועה. "היי, מה קורה?" אני שואל.

לילי - "בנות, לא ציפיתי לראות אתכן פה." היא נשמעת באמת מופתעת. בקולה נשמע משהו מותש.

טומי - "שיעמם לי בבית, אבא שלי החליט לדפוק אותי בריתוק לחדר." הוא אומר, אני מרים גבות בהפתעה, "אז... אתה לא אמור להיות בבית שלך?" אני שואל.