שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מביטה בו במבט זהיר. "מרטין. אתה לגמרי שיכור. אבל לגמרי. אני חושבת שכדאי שפשוט תשב ותנוח."

מרטין - אני תופס במפרקה של לילי ומושך אותה בכוח לרחבת הריקודים

לילי - "מרטין!" אני קוראת. הוא מתחיל להלחיץ אותי.

מרטין - אני מצמיד אותה אליי, "כן לילי?" אני שואל

לילי - "אתה שיכור. תעזוב אותי." אני אומרת ומנסה להשתחרר מאחיזתו.

מרטין - אני לא עוזב אותה

לילי - "מרטין..." אני ממלמלת ומביטה בעיניו. המבט שלו נראה מעורפל משהו, דומה למבטו של היימיטץ', אבל מאוד... נלהב. זה מפחיד אותי.

טומי - "אני צריך לקחת לך קצת דם לבדיקה, זה יקח פחות מדקה." אומר האיש. אני לא מגיב, שיעשה מה שבא לו.

לילי - מרטין לא מגיב, אבל הוא מחייך חיוך קל.

טומי - אני מרגיש שמחט נתקעת בוריד שלי ועוד רגע מתקפל.

מרטין - אני מניח את ידי האחת של לילי על מותניה ובשניה אוחז בידה ומרקיד אותה

לילי - אני משתחררת מאחיזתו של מרטיו ומושכת את ידו. "אתה שיכור." אני חוזרת בפעם המיליון. "אתה צריך לשבת."

מרטין - "אז אני אשב. אחר כך."

לילי - "עכשיו." אני גוררת אותו אחריי בכוח עד למקום שבו יש כמה כיסאות.

טומי - "סיימנו." אומר האיש. "תשתה את המים כאן, ואחר כך נבדוק את לחץ הדם שלך ואת קצב הלב." הוא אומר

לילי - "שב." אני אומרת למרטין.

טומי - אני עושה כדברי הדוקטור

לילי - "בחייך, לילי. אני לא ילד קטן. אני יכול לדאוג לעצמי." מרטין אומר. "לא כרגע. שב. עכשיו."

טומי - "התעלפתי?" אני שואל לבסוף

לילי- בסופו של דבר מרטין מתיישב ואני נותנת לו כוס מים. זה לא עוזר, אבל בכל מקרה כדאי שישתה משהו לא אלכוהולי.

טומי - האיש מהנהן מהמם או משהו באמצע

לילי - אני מחליטה ללכת לבדוק מה קורה עם טומי. "אני כבר חוזרת." אני אומרת למרטין.

טומי - "כמה זמן הייתי מעולף...?" אני שואל

לילי - אני מסתובבת, והולכת למקום שהשארנו את טומי עם הרופא.

טומי - "רבע שעה אני משער, תשאוף ותנשום עמוק." הוא אומר

לילי - אני מגיעה לחדר ודופקת בהיסוס על הדלת.