שירשור לי ולגל ♥

לילי - אנחנו יוצאים,הידיים שלי קפוצות.

היי, מה דעתך שגם אחת החברות שלה ייבחרו?

טומי - אני מתיישב על הבמה - כנהוג - זה לא כיף. אני מביט על כל הילדים, את רובם אני מכיר. נהגתי לחטוף מהם מכות. אני מאתר את מרטין, הוא מחייך אליי כשמבטי נפגש במבטו והוא זוקר אצבעות.

לילי - אני עולה לבמה ומתיישבת ליד טומי, מביטה על החברות שלי ומחייכת אליהן בעידוד.

אז מה דעתך? כן או לא?

שכחתי אממ כן.

טומי - אנחנו מחכים, ראש העיר נואם ואח"כ אפי עולה לבמה

טוב.

לילי - "ברוכים הבאים!" אפי קוראת בחיוכה הענקי, כאילו זאת יום ההולדת של מישהו.

טומי - אני שותק

לילי - אני בוהה ברצפה, מחכה שכל זה כבר ייגמר. אפי ניגשת לכדור הזכוכית עם שמות הבות ושולפת פתק. אני מביטה בה.

טומי - אני נדרך ומתקשח

לילי - נדמה כאילו אפי עושה הכל לאט בכוונה. "אמה וייסבורט!" אני מכריזה לאחר כמה שניות שנראות כנצח. העיינים שלי מתרחבות, ואני בטוחה שאם לא ישבתי הייתי נופלת.

טומי - אני מביט בקהל במבט אטום, למען האמת, אני חובש את אותה הבעת פנים.

לילי - אמה עולה לבמה, במבט זהה למבט שלי. רק הרבה יותר מפוחד.

טומי - אני שותק

לילי - זה לא יכול לקרות. לא יכול לקרות. לא אמה. אפי ממשיכה לבנים. אני נושכת את השפה התחתונה שלי, מפחד שאבכה.

טומי - אפי תופסת פתק אחד באצבעותיה. היא שולפת אותו אל מחוץ לכדור ופותחת, אני רואה את השם בגלל הכתב הגדול שנכתב עליו - אני סורק את הקהל, מחפש אותו, הוא מביט בי וזוקר אצבעות, זה דועך תוך שניות, כשאפי מקריאה את השם. "מרטין ת'ור"

לילי - אני קוברת את פניי בידי. זה חסר הגיון. למה?? ואיך זה קרה? מרטין עולה לבמה. אני מפחדת להביט בעיניו.

טומי - אני חושב שאני עוד אקרוס היום, חברה של לילי, חבר שלי. במידה ו- רק אחד יצא משם

מרטין?

לילי - אפי מורה לשניהם ללחוץ ידיים.

טומי - הכל נגמר, התושבים הולכים בצעדים הססניים. לפני שאני מבין מה קורה אני מבחין שמרטין מובל על ידי אוכפי שקט(?) מהבמה להיכל. אני מזנק במהירות. "מרטין!" אני צועק אליו, הוא מסתובב אליי, הוא מחייך חיוך שפירושו - אני אהיה בסדר - אני זוקר אצבעות ואבא לוחש לי שצריך ללכת לרכבת

לילי - אמא נעמדת מאחוריי. אני רואה סימן לדמעות גם בעיניה. היא מבינה את המצוקה שלי, אבל אומרת לי ללכת לרכבת עכשיו.

קטניס באה איתם?

טומי - אין דבר, אני חושב, אני אדבר איתו ברכבת.

אני לא יודעת. אני מבולבלת. מי הולך?

לילי - אני מהנהנת. אמא מחבקת אותי.

אממ שניהם, אבל חשבתי שאחד ההורים ילך איתם..

טומי - אנחנו מגיעים לרכתב

טוב. אז פיטה.

לילי - אני מגיעה לרכבת, פיטה וטומי כבר שם. נפרדתי מאמא ומאבא כבר קודם, אנחנו נכנסים לרכבת.

טומי - אנחנו מחכים לאמה ומרטין

לילי - עשר דקות חולפות, ואמה ומרטין מגיעים, בליווי כמה אוכפי שקט.