שירשור לי ולגל ♥

טומי - "כי אני רוצה לדעת שלא נפרדת ממנו בגללי."

לילי - אני שותקת.

טומי - "הוא חבר שלי"

לילי - "אני יודעת..." אני ממלמלת.

טומי - "אני לא רוצה לפגוע בו."

לילי - "אתה יודע שגם אני לא."

טומי - אני נאנח, "זה היום הולדת שלך. מה את רוצה לעשות?"

לילי - אני מושכת בכתפיי. "לא יודעת. לא קבעת עם מרטין?"

טומי - "מרוב דיבורים עליו שכחתי."

לילי - אני מחייכת. או יותר נכון מזייפת חיוך.

טומי - "נדבר יותר מאוחר?"

לילי - אני מהנהנת

טומי - אני נושק לה על הלחי

לילי - "בוא." אני חוצה את הגדר.

טומי - אני יוצא אחריה, "מזל טוב לילי. על הכל."

לילי - "הכל?"

טומי - "דייוויד והיום הולדת שלך.. הכל."

בואי נקפיץ ליוןם האסיף לפני שאני מתחרפנת משיעמום XD

לילי - "תודה." אני אומרת. אני נפרדת מטומי, הוא פונה לאן שהוא ומרטין קבעו ביחד, ואני הביתה.

קדימה. תקפיצי.

יום. האסיף! האאאאאאא!!!

טומי - אני מתעורר בבוקר, למרות הגשם שיורד בחוץ והטמפרטורות הנמוכות אני מרגיש שחם לי.

לילי - אני קמה בעייפות מהמיטה. לא ישנתי הלילה. יום האסיף היום.

טומי - אמא נכנסת לחדר שלי, אבא כבר הלך. היא מחפשת בגדים בארון שלי. כמו שנה שעברה

לילי - אני הולכת למקלחת ושוטפת פנים, כדי שזה לא ייראה כאילו לא ישנתי כמה ימים רצוף. לצערי, זה לא כל כך עובד, כי באמת לא ישנתי כמה ימים רצוף.

טומי - "תזכיר לי לקנות לך בגדים שלא תהיה כאן." אמא אומרת. "אוקי." אני אומר בלי להרחיב

לילי - אחרי כמה מאמצי שווא, אני חוזרת לחדר שלי ולובשת את החולצה והחצאית שאני ואמא הכנו אתמול לפני שבאופן תיאורתי הלכתי לישון.

טומי - אנחנו מסיימים להכין את עצמנו לאסיף. יוצאים מהבית, ילדים כבר הולכים לשם, הורים וזקנים. זה יום חובה. כולם צריכים להיות שם