שירשור לי ולגל ♥

טומי - כשאני נכנס לחדר שלי ליסוון כבר מחכה לי שם. היא מדברת איתי על התוכניות שלה, ועל שהן יהיו שונות אבל אני לא מקשיב ובמקום לענות בהתלהבות אני רק מהנהן בשיעמום. אחרי בערך חצי שעה היא מורה עלי להכנס למקלחת. אני שוכב במקלחת לבדי, ומהרהר בשיחה עם אבא. אני שומע פתיחה של הדלת ואחרי דקה בערך סגירה ואז ליסוון נכנסת לחדר. "אתה יכול לצאת, עם שיער כמו שלך, אחרי מקלחת ארוכה כמו זאת אתה תהיה ברווז אמיתי." צוחקת ליסוון ומכינה את המייבש והקרמים. אני מחייך למשמע הבדיחה, אבל מוחי עדיין במקום אחר. אני יוצא ומתנגב במגבת, אני עדיין בתחתונים, רק שהם רטובים לגמרי, ואחרי שליסוון גומרת ליבש אותי, היא יוצאת ומחכה לי בזמן שאני לובש תחתונים חדשות. אני יוצא מהמקלחת וליסוון מתחילה לעבוד עלי באמת: היא מלבישה אותי במכנס מבד מעט נוח ושחור, ובחולצת כפתורים לבנה ועליה היא מוסיפה גם אפודה בצבע אפור. היא מסרקת את שיערי בתסרוקת שעשתה לי לפני הראיונות ועוזרת לי לנעול את הנעליים שכבר נראות קבועות לי: נעלי עור שחורות. "בגלל שקר במחוז 8, אני רוצה שתלבש את זה." היא אומרת ומושיטה לי מעיל מבד מוזר בצבע לא מוגדר בין אפור לשחור. "אוקיי..." אני מהרהר ולובש עלי את המעיל. הוא לא הכי נוח שיש אבל מספיק טוב, ליסוון סוגרת את הכפתורים ושמה על ראשי כובע שדומה מעט לכובע בארט שחור. היא לא חוששת כלל להוסיף עוד מייקאפ לפנים שלי שהיא טוענת שמכחילות מרוב שקר לי. אבל זה לא נכון, אני יודע שהיא פשוט לא רוצה לדבר איתי על שינה. "במידה ויהיה לך קר באצבעות, יש כפפות בכיס הימני של המעיל." היא מתדרכת אותי. אני מהנהן בהבנה. אני מביט בבואתי במראה, אני נראה סביר למדי. השיער שלי קיבל "צבע חדש", מעט יותר כהה, הודות לרטיבות שלו ולקרמים או ספריים שליסוון שמה עליו. "הו כן, כמעט שכחתי. לילי מוסרת לך שהיא מסכימה..." ליסוון מתחילה את המשפט בקול יציב אבל גומרת בבילבול. אני קופץ שפתיים, "תודה." אני מודה לליסוון, "על הבגדים..." אני ממשיך, לפחות אני אודה לה לפני שאני אעלם. היא מחייכת וצוחקת. "אבוא לאסוף אותך עוד מעט." היא אומרת ויוצאת.
אני נשאר עומד מול המראה.

לילי - כשאני חוזרת לחדר, אני מתיישבת על הכיסא, נוגעת בידי בבד השמלה הרך. אני רוצה לפרק את הפקעת המציקה שעל שערי, אבל מתאפקת.

טומי - אחרי שעה בערך של שיעמום ממושך, קוראים לי לצאת.

לילי - אני יוצאת למסדרון, מלווה בסידוונה והשאר.

לא הבנתי את התגובה שלך...

טומי - אני מאתר את לילי בדיוק כשליסוון מתקרבת אליה ומכריחה אותה ללבוש מעיל מכוער.

לילי - אני לובשת את המעיל. אני יודעת שאני אודה על כך אחר כך. אני רואה שטומי מסתכל עליי, ואני מחייכת אליו חיוך קלוש.

טומי - כשליסוון הולכת משם אני מתקדם לעבר לילי. "היי."

לילי - "היי." אני מחזירה.

טומי - "תודה."

לילי - "על מה?"

טומי - אני מתקרב לאוזנה, "שהסכמצת."

לילי - "אין בעד מה..." אני אומרת בשקט.

טומי - אני מחייך חיוך קטן. אנחנו יוצאים בהנחייתה של אפי ועולים על למכונית מסריחה.

לילי - "קר פה!" אני אומרת בשיניים נוקשות ומתעטפת במעיל.

טומי - "כן...." אני ממלמל, המכונית עוצרת. היכל הצדק, הכיכר.

לילי - אני יוצאת מהמכונית ונעמדת לצידו של טומי. "אז... אתה קורא...?" אני שואלת בהיסוס.

טומי - "אני לא יודע את הטקסט..."

לילי - אני מהנהנת, מבואסת קצת.

טומי - קוראים לנו לבמה ואנחנו הולכים להתיישב

לילי - אני מתיישבת ליד טומי. ראש העיר נואם, ואז מזמינים גם אותנו.

טומי - לילי נואמת. הקהל מוחא כפיים בכפייה ואנחנו הולכים לארוחת הערב אצל ראש העיר. בקפיטול מדובר בנשף ובמחוז 12 מדובר במעין מסיבה.

לילי - את ארוחת הערב אני מעבירה בשתיקה, מנסה להשלים עם רעיון ה'מרד' והבריחה.

טומי - הארוחה נגמרת אנחנו חוזרים לרכבת. אני מחליף לפיג'מה, כביכול, אבל לובש בגדים חמים שלא יספגו ביותר מידי בשלג הזה...

לילי - אני מחליפה לבגדים חמים והולכת לחדר של טומי, מוודאת שאף אחד לא רואה אותי.

טומי - "הייי.." אני אומר ללילי כשהיא נכנסת.