שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני מנידה בראשי. עוד שקר.

טומי - "תרגישי טוב." אני אומר ויוצא מהחדר וחוזר לחדר שלי בדיוק כשאבא עומד שם. "אני חוזר לחדר שלי. לא צריך לצעוק." אני מסנן לעברו וטורק לו את הדלת בפרצוף

לילי - אני נאנחת ובועלת את הכדור. טוב, לפחות הוא מדבר איתי.

טומי - אני נשכב על הרצפה, מביט על התקרה הזהובה. רק עכשיו שמתי לב לכך.

לילי - אני נשענת על הכרית שלי ומנסה להעסיק את עצמי איכשהו.

טומי - התקרה צבועה כולה בזהב, הקירות שמנתיים עם משיכות עדינות של זהב. שאר החדר בנוי עץ מבריק עם כפתרוים במקמות מוזרים.

לילי - האווקס נכנסת לחדר שלי עם מגש אוכל. אני מחייכת אליה. "תודה." אני אומרת.

טומי - אני נאנח

לילי - אני אוכלת קצת מהמרק. אני לא רעבה כל כך.

טומי - אני עוצם את עיני

לילי - אני מניחה את המגש הצד אחרי כמה לגימות. הוא עושה לי בחילה.

טומי - אני מרגיש ברעב מתחתי של הרכבת הנוסעת. וזה מרגיע. לראשונה מאז השנה שעברה אני באמת באמת רגוע.

לילי - אני רוצה ללכת לתא של טומי, בל נזכרת באזהרות של האחות ופיטה.

טומי - אני מחייך חיוך. אני יכול לדמיין את מה שאני רוצה. במקרה שלי - אני לא מדמיין כלום

לילי - אני נאנחת ומנסה להירדם. אבל הכדור מתחיל להשפיע שוב ואני לא מצליחה.

טומי - שוכב לי על הרצםה

נוח לך?

לילי - אני בוהה בתקרה. העיניים שלי מסרבות להיעצם.

טומי - אני ממשיך לשכב על הרצפה, בלי לזוז. זה דווקא כיף.

לילי - אני מנסה להירדם בכוח, לחשוב על דברים "מרדימים". זה לא עובד.

טומי - בוהה בתקרה

לילי - אחרי כשעה אני מצליחה להירדם.

~ בוקר ~

טומי - אני פוקח את עיני ומרגיש בכאב שבגבי. נרדמתי, ולא סתם - על הרצפה. אני קפ ומתיישב.

מוכשר.

לילי - אני פוקחת עיניים מהשמש המסוונרת. אני מתיישבת במיטה. מהר מדי. אני חוטפת סחרחורת.

טומי - אני מביט על הרצםה

לילי - אני מחכה שהסחרחורת תעבור.