שירשור לי ולגל ♥

לילי - "באמת?"

טומי - אני מהנהן בקול רם

לילי - "אתה... לא... כועס עליי?" אני שואלת.

טומי - "אני כן. עמוק בפנים אני מת להרביץ לך. אבל אני יודע לרסן את עצמי. אני לא אידיוט."

לילי - אני נרתעת צעד לא רצוני לאחור. "על מה.. בדיוק אתה כועס עליי? על זה שהובלתי את אבא שלך אלייך?"

טומי - אני מושך בכתפיי. "זה כנראה משהו שנמצא בתת מודע שלי."

לילי - אני מקמטת את מצחי. "אני לא מבינה."

טומי - "אני חושב שעשית משהו שאני פשוט מדחיק אבל התת מודע שלי מתחרה עם זה וגורם לי לחשוב שאני רוצה להרביץ לך." אני אומר בפשטות ומושך בכתפיי.

לילי - "הממ... אני לא יודעת איך ממש אני אמורה להגיב לזה..." אני ממלמלת במבוכה.

טומי - "רוצה לתת לי להרביץ לך ולגמור סיפור?"

לילי - אני נושמת עמוק. אני חושבת שכבר הייתי צריכה להתרגל למוזרויות האלה. אבל לא. "קדימה, תגמור עם זה כבר. רק תשתדל לא להרוג אותי."

טומי - אני מביט בה שניה ואז מניד בראשי בשיעמום, "אין לי מוזה לעשות את זה עכשיו."

לילי - "יש לך מוזה מיוחדת להרבצות?"

טומי - "בטח."

לילי - "רוצה שאני אעצבן אותך כדי שתהיה לך מוזה?"

טומי - "אני אשמח." אני אומר ומתיישב על הכיסא-כורסה.

לילי - "בסדר." אני חושבת לרגע ומתיישבת מולו. "אתה יודע שמרטין הרבה יותר טוב ממך? הוא נחמד. ומתייחס לרגשות שלי. ואליי." אני תוקעת בו מבט כועס.

טומי - אני מביט בה.

לילי - "אה, ודרך אגב, לוסי? החברה ההיא שלך? היא קנאית לא נורמלית. כאילו, כל פעם שאני עברת לידה ולידך, היא תוקעת בי מבט כזה, שאם מבטים היו יכולים להרוג, היא כבר הייתה הורגת אותי מזמן. אני לא מבינה איך אתה חי עם דבר כזה. בעצם, אני לא מבינה איך היא חיה איתך. זה רק לידי שאתה משתכר? או שגם היא צריכה לסבול את זה?"

טומי - אני משפיל מבט לידי ומתחיל לשחק עם האצבעות. לילי משפילה אותי בעוד כמה דברים ואני אומר בשקט: "לילי, מספיק."

לילי - אני לא מפסיקה. אני ממשיכה, בכוונה. וגם כי קצת הגיע הזמן שטומי יקבל את מה שמגיע לו. אני ממשיכה לפלוט דברים שהציקו לי בו במשך כל הזמן שהכרנו, בעיקר מתחילת המשחקים. הוא נעשה כעוס, או מעוצבן יותר ויותר. אני לא בטוחה בזה.

טומי - אחרי מספר פעמים שאני מבקש ממנה להפסיק, והיא לא - אני צורח: "אמרתי מספיק!" אני קם ומעיף את הכיסא על הרצפה. אני מצמיד את לילי לקיר, לא בעוצמה ברציתי, יותר מידי חזקה. והיא נופלת על הרצפה, עוד שניה מתעלפת.

לילי - הראש שלי מסתחרר, ואני מתחילה לראות שחור בעיניים. "טומי..." אני פולטת בקול חלוש.

טומי - אני צונח מולה, עוד שניה בוכה מכעס על עצמי. "את בסדר?" אני שואל בשקט.

לילי - אני מחזיקה את ראשי בין ידי. כתפיי נשמטות. אני מרגישה ממש רע.