שירשור לי ולגל ♥

טומי - אחרי כמה דקות אני קם לצחצח שיניים

לילי - כשהסחרחורת עוברת, אני מורידה מעליי את השמיכה ולוקחת כדור.

טומי - אחרי זה אני מחליט להחליף בגדים ולהראות את פני בארוחת הבוקר לשם שינוי.

לילי - אני קמה לשטוף פנים ולצחצח שיניים, ואחר כך הולכת למיטה ומתיישבת עליה.

וואו ♥ מתחשק לך שטומי יילך אל לילי? רק אם בא לך. כי משעמם לה.

טומי - כשאני יוצא מהחדר אני כמעט נתקל באבא שבא לדפוק על הדלת שלי

לילי - אני מנזה להיזכר כמה זמן האחות בלייקלי אמרה לי להישאר במיטה. אני חושבת שזה היה עד מחוז 7... אני נאנחת בעצב.

טומי - "מה אתה עושה?" אבא שואל, "אני הולך לארוחת בוקר - אם לא אכפת לך כמובן." אני אומר במתיקות יתרה ומחייך חיוך אידיוטי להחליא.

לילי - אני נשכבת במיטה, בוהה בתקרה.

טומי - "טומ'ס, אתה מרותק. אתה יכול לצאת מהחדר רק ברשות שלי או של אפי או של היימיטץ'. מוסכם?" אבא מבהיר. "אוקי, אז אני יכול לצאת לחדר האוכל לאכול, מלארק?" אני שואל.

בגלל שלא הגבתי הרבה זמן... (:

לילי - משום מה אני נזכרת ביום האחרון לפני שיצאנו לסבב. היום האחרון בבית הספר, בשיעור גיאוגרפיה.
"מצוין, לילי." שיבחה אותי המורה כשהיא חילקה את המבחנים האחרונים שלנו. "רק שתדעו, שלילי היא היחידה שזכרה במדויק את ההגדרה של המושג 'מעיין חם'. זה באמת לא בסדר. עברתי איתכם על המושג הזה המון פעמים!" גברת סטיבנס אמרה. ברור שאני זוכרת. איך יכולתי שלא לזכור? הסמקתי. "את יכולה בבקשה לחזור על ההגדרה למושג?" גברת סטיבנס ביקשה ממני כשהמשיכה לחלק את שאר המבחנים. "נביעה של מים חמים שהמקור שלהם בעומק קרום כדור הארץ." אמרתי במדויק את ההגדרה. שקעתי במחשבות על המשחקים.
"אני לא חולה." טומי אמר בביטול ובהה במצנח. הוא פתח אותו וחשף סליל נחושת. "זה מזכיר לי את ימי הגן." אמרה ברוק. "למה?" שאל טומי. "כשהייתי קטנה היו מלמדים אותנו בגן להכין רשתות דייג מזה..." השיבה. "רשתות דיג?" חשבתי בקול. "אתם חושבים שיש פה מעיין חם?" שאל טומי בתקווה. "יכול להיות... אבל כנראה שלא." אמרה ברוק והרימה שלג מהרצפה. "זה יכול להיות נחמד לא?" אמר טומי. "מה זה מעיין חם?" שאלתי. "נביעה של מים חמים שהמקור שלהם בעומק קרום כדור הארץ." ענה לי והביט בי. לעולם לא אשכח את המבט הזה. חייכתי לעצמי בעודי מהרהרת באמצע השיעור על המשחקים. הקטעים היפים שבהם. כמו המעיין.
"היי לילי." אמר טומי. "אני חושב שהבנתי למה קיבלנו את הסליל." הרמתי את מבטי. מולי התפרש אגם, או יותר נכון מעיין קטן, יפהיפה. טומי התקרב אל האגם, הביט במים. שנייה אחת של חוסר תשומת לב מצידו - והוא נפל פנימה. אני נזכרת כמה מבוהלת הייתי עד שיצא בחזרה.
"אתה יודע לשחות?" שאלתי כשהגיח בחזרה.
"כן... אבל לא כשאני מכוסה במאה שכבות." הוא התנשף.
"אולי כדאי שתוריד סוף סוף את הסוודר?" הצעתי. הוא שחה אל קצה האגם בקושי והוריד את הסוודר. "כדאי להכנס." אמר.
"אני אוותר, תודה. תן לי את הסוודר. אני אייבש אותו." טומי זרק אליי את הסוודר. אני כמעט תפסתי. הסוודר נפל על השלג. הרמתי אותו והנחתי אותו על סלע יבש.
"נו בואי!" קרא אליי טומי.
"אני אוותר."
"למה? המים האלה הם שינוי משמעותי. מעיין חם!" התקרבתי אל שפת הבריכה.
"חם מספיק פה." אני טוענת.
"את פוחדת?"
"ממש לא. פשוט לא מתחשק לי לשחות." אמרתי והורדתי את הקשת מכתפי.
"טוב, משעמם לי לבד במים - תני לי יד, אני רוצה לצאת." אמר לי טומי לאחר חצי דקה. הושטתי את ידי אליו. הוא אחז בידי ומשך אותי אל תוך המים. נפלתי פנימה.
"מעצבן!" קראתי אליו והשפרצתי עליו. טומי צחק, והוריד עוד שכבה. "אוף, באמת שחם פה." רטנתי ועשיתי כמוהו. "זה דווקא כיף. זה להפשיר." אמר. "זה נחמד." אמרתי והתחלתי לצאת. "אפ אפ אפ. לאן זה?" שאל. "החוצה. זה לא ברור?"
"ולמה נראה לך שאת הולכת לצאת מפה?" המשיך לשאול ומשך אותי אליו. צחקתי. "כי בא לי." ניסיתי להשתחרר בלי הצלחה. "תן לי לצאת." אמרתי. "לא רוצה." חייך. "אני כן." שיחררתי את ידי והוא תפס אותה שוב. טומי משך אותי אליו ונישק אותי. נישקתי אותו בחזרה. כשטומי ניתק ממני, חייכתי. "אני עדיין רוצה לצאת." אמרתי. "תסבירי לי - למה?" משכתי בכתפיי. "ככה."
"ושום דבר לא ישנה את דעתך?" שאל. "שום דבר." עניתי בחיוך. הוא חיבק אותי. "אפילו לא זה?" שאל, כאילו מאוכזב. "אפילו לא זה." עניתי בניצחון. "אוף. חבל." רטן. "אז אתה יכול לשחרר את הידיים שלי?" שאלתי לאחר כמה דקות. "לא."
"חשבתי שסיכמנו שאני לא נשארת במעיין הזה."
"תיקון: את סיכמת שאת לא נשארת."
"ואם אני רוצה לצאת?"
"חבל מאוד בשבילך. כנראה שתצטרכי להיאבק בי." העמדתי פני מהורהרת. "הממ. לד פצוע כמעט לגמרי, נגד ילדה בכלל לא פצועה. אני חושבת שיש סיכוי שאני אנצח."
"שכחת שאני גדול ממך בשנתיים." אמר. "שנה וחצי." תיקנתי. "וחוץ מזה, גם כשאתה לא פצוע אני יכולה להיות יותר חזקה ממך."
"נראה אותך." צחק. ניסיתי להשתחרר ללא הצלחה. "מה אמרת בקשר לזה שאת יותר חזקה ממני?" הוא צחק אחרי שעצרתי מנסיונות ההימלטות שלי. "שאני יותר חזקה ממך. ואני כן אצליח להשתחרר." עניתי. "בבקשה תישארי." ביקש והביט בעיניי. שקעתי בתוך מעמקי עיניו הכחולות, שנראו כאילו אין להן סוף.
גיחכתי בשקט כשנזכרתי איך הבהלתי את טומי כשנגעתי ברגלי עם רגלו במעיין. "רוצה לספר לנו משהו, לילי?" שאלה המורה בחומרה. הכיתה בינתיים עברה לנושא חדש. "לא. מצטערת." הזדקפתי. המורה הביטה בי עוד שנייה, והמשיכה ללמד על הנושא החדש: בע"ח שנוצרו ע"י הקפיטול ונכשלו, או שלא היתה בהם תועלת. חייכתי והמשכתי לשקוע בזכרונות על דיות פנגוויתניות.

טומי - "כן. אבל שזה לא יקרה שוב." אבא אומר. אני מגלגל עיניים בחוסר עיניים.

מגלגל עיניים בחוסר עיניים? מעניין. וקראת נורא מהר.

לילי - אני חוזרת למציאות כשאני שומעת רעש מוזר מהמקלחת.

הבנת למה התכוונתי P:

טומי - "טומ'ס אני יותר מאשמח שנדבר על הכל. ולא אכפת לי לבקש כדורי הרגעה. אני חושב ששנינו צריכים." אבא אומר. "אני מבין שסוף סוף קלטת.." אני אומר והולך לחדר האוכל

חחחחחחחחח

לילי - אני קמה באיטיות לכיוון המקלחת ופותח את הדלת.

טומי - רק היימיטץ' נמצא שם. "בוקר טוב." אני אומר. היימיטץ' מהנהן בחזרה. "מה קורה? העיניינים עם אבא שלך לא נהיים קלים יותר?" הוא שואל ושותה מהמשקה שלו. "לא." אני אומר. "טוב, זה ברור לגמרי. אתה דומה לו. כימיה לא הולכת טוב בין שני אנשים בדיוק אותו דבר." הוא אומר

לילי - אני מחייכת חיוך קטן. החלון נפתח, אחת המגבות נפלה על אגרטל שנפל על הרצפה.

טומי - "למה אתה מתכוון?" אני שואל בשקט. "אתם דומים, טומי. אין שום דבר שמשלים ביניכם." הוא אומר. "הוא אבא שלי. זה צריך להיות שונה. במקום זה הוא מפנטז על אהבת הנעורים שלו." אני אומר. כנראה אני נשמע ממש פגוע כי היימיטץ' מתפקע מצחוק. "טומי, בוא אני אגיד לך משהו. תסכים לשיחה. תדבר איתו. תבקש את הכדורים עם ההשפעה הכי נמוכה שפגה אחרי הכי מעט זמן. ככה בשלב מסויים היא תגמר ואתם תדברו באמת. תראה מה קורה. אם עד עכשיו לא הרגתם אחד את השני, אין מה לדאוג. לא?" הוא שואל. אני מהנהן ולוקח צלוחית עם יוגורט ואגוזים ופירות טריים חתוכים לקוביות קטנות.

לילי - אני נכנסת ומרימה את האגרטל השבור.

טומי - "טוב. אין לדעת מה יקרה לא? אנחנו מתחילים מלחמות, כמו שאנחנו אלה שגומרים אותם." אני אומר.

לילי - אני זורקת לפח את השברים ומזדקפת.

טומי - אני מהנהן בהבנה ולוקח ביס. אבא נכנס פנימה. "אני מסכים." אני אומר. אבא מחייך חיוך קטן ומתיישב לשתות כוס קפה

לילי - אני חוזרת לחדר שלי, מתפללת שהיום הזה יעבור לי מהר.

טומי - אני גומר לאכול ו"ללקק" את היוגורט

אני מריצה קצת. משעמם....

לילי - אני פוקחת את עיני בעייפות. כנראה נרדמתי. אני מביטה על השעון. ישנתי במשך 3 שעות?!

טומי - אני מחכה לאבא בחדר שלי. מביט על השעון מדי פעם.