שירשור לי ולגל ♥

לילי - "לא. בבקשה לך." אני מתחננת ומושכת באפי.

טומי - "לילי. את חושבת שאני חסר ביטחון ובגלל זה אני לא מסוגל להיות אני?"

לילי - "לא. בבקשה. תלך." אני נשברת.

טומי - "אז למה אני לא מאמין לך?"

לילי - "אני לא יודעת!" אני בוכה וטומנת את פניי בכרית.

טומי - "למה אנחנו כאלה דפוקים?"

לילי - אני לא עונה לו.

טומי - אני שותק

לילי - "בבקשה צא." אני אומרת, מרגישה שאני אתחרפן אם הוא לא יצא.

שיעשה משהו או שיגיד משהו כדי שהם ישלימו.

טומי - "אני מתחרט על דברים שאמרתי."

לילי - אני שותקת לרגע. "על מה?" אני שואלת לבסוף.

טומי - "את יודעת מה."

לילי - אני מנידה בראשי.

טומי - "למה אנחנו כאלה?"

לילי - אני מרימה אליו את מבטי סוף סוף. "אני באמת לא יודעת למה אתה מתכוון."

טומי - אני מתיישב למרגלות הדלת

לילי - אני מביטה בטומי, מחכה לתשובה.

טומי - "אז מה עושים?"

לילי - אני ממשיכה להביט בו.

טומי - "אני לא כזה יפה."

לילי - "לא ענית לי." אני מציינת.

טומי - "אני מצטער שהרסתי שוב את הקשר בינינו."

לילי - "אתה באמת מתכוון לזה הפעם?"

טומי - אני מהנהן

לילי - אני שותקת.