שירשור לי ולגל ♥

במשחקי הרעב, גאון

לילי - אני מביטה בעצמי במראה ומסתרקת במהירות.

nooo i didnt anderstand what i sould to see

טומי - אני קם כי אין ברירה לצחצח שיניים, אני חוזר למיטה ומתכסה בשמיכה. במחוז 9 קר כמעט כל השנה

לילי - אני מחליפה לבגדים ארוכים יותר ומחממים יותר ונועלת נעליים עם פרווה. אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת איזו פרווה זאת. אני נזכרת בחורף הקפוא ההוא, לפני שלוש שנים, כשיצאתי עם אבא לצוד וכמעט מתנו מהקור.
"לילי, שימי מעיל וקחי צעיף. קפוא בחוץ." הוא אמר לפני שיצאנו.
"כבר שמתי. שנלך?" שאלתי אותו. הוא הנהן. נפרדנו מאמא ויצאנו. בחוץ ירד שלג, ולמרות הכפפות העבות שלי הידיים שלי הפכו לגושי קרח. הכנסתי את הידיים לכיסי המעיל ואני ואבא פתחנו בריצה לכיוון היער. כשהגענו, עברנו דרך הגדר. לקחתי את הקשת והחיצים שלי. אחרי כמעט שעתיים ביער הצלחתי לצוד ארנבת. הארנת הראשונה שאי פעם צדתי. אין הרבה ארנבות במחוז 12.
מאוחר יותר באותו יום, כשאני ואבא חזרנו הביתה עם שלל של ארנבת ושני סנאים שאבא צד, אמא לימדה אותי איך לפשוט את עור הארנבת בצורה כזו שאני אוכל לתפור את הפרווה הרכה לפנים הנעל שלי.
אני מחייכת לעצמי, ואז מביטה שוב במראה. אני מתחילה לצחוק כשאני רואה את הפרצוף הדבילי שלי. זה משפר את ההרגשה הרעה שהייתה לי בימים האחרונים, בכל העניין הזה עם טומי. ברגע שאני נזכרת בזה, אני מתחילה להיות שוב מדוכדכת. אחרי כמה זמן אני מחליטה לאכול ארוחת בוקר בחדר. ממש לא מתחשק לי לראות אותו עכשיו. אני לוחצת על כפתור שאני זוכרת שאומר לאווקס לבוא. אני מרגישה רע על זה, אבל מתעלמת מההרגשה. אחרי כמה דקות נכנסת אווקס לחדר שלי.
"את יכולה להביא לי לפה ארוחת בוקר בבקשה?" אני מבקשת. האווקס מהנהנת ויוצאת. היא חוזרת אחרי כמה דקות עם מגש אוכל. "תודה." אני אומרת, ולפני שהיא יוצאת אני מוסיפה "את מוכנה לבקקש מאפי עותק של הנאום?" אני שואלת. האווקס מהנהנת שוב ויוצאת. אני מתחילה לאכול לאט. האווקס שוב נכנסת לחדר, עם דף בידה. היא מושיטה לי אותו. "תודה." אני אומרת. היא יוצאת בקידה קלה. אני מביטה לשנייה על הדף ומניחה אותו בצד. אני אעשה את זה אחר כך. אני מסיימת לאכול אחרי רבע שעה ומניחה את המגש בצד. אני קמה מהמיטה שלי ולוקחת עיפרון שנמצא במגירה בשידה שליד המיטה שלי.
"תלמד את זה. לפחות חלק. אני לא מתכוונת לעמוד שם שוב ולדבר בזמן שאתה שותק. לילי" אני משרבטת על גב הדף של הנאום. אני מביטה בדף, ולבסוף מוחקת את השם שלי. הוא כבר יבין לבד. אחר כך אני יוצאת מהחדר שלי ופותחת את דלת החדר של טומי. למזלי הוא לא נמצא שם. אני חושבת שהוא בארוחת בוקר. אני מניחה את הדף על המיטה שלו ויוצאת. אני חוזרת לחדר שלי, ונשארת שם עד ארוחת צהריים. ממש לא מתחשק לי לראות אף אחד. את ארוחת הצהריים אני אוכלת בחדר, כמו את ארוחת הבוקר, ומיד אחריה, סידוונה נכנסת לחדר שלי. "שלום!" היא אומרת בחיוך המעצבן שלה. "שבי על הכיסא פה, אני רואה שיש לנו המון עבודה. רגע, לא." היא עוצרת אותי כשאני מתחילה להתיישב. "תתקלחי קודם. יש לך חצי שעה. קדימה." סידוונה אומרת. אני נכנסת למקלחת. אחרי קצת יותר מחצי שעה אני יוצאת מהמקלחת עם חלוק. סיד, קלורה וסרינה כבר נמצאים שם. "בוקר טוב!" אומרת סרינה בחיוך. 'בוקר?' אני תוהה, ומביטה בשעון כדי לוודא שאני לא טועה. השעה קצת אחרי ארבע וחצי. אני מתיישבת בכיסא, והפעם סידוונה לא עוצרת אותי. היא מתחילה לחלק פקודות, ואני עוצמת עיניים ומתעלמת מכל זה כמו בפעם הקודמת. לקראת הערב, הם מסיימים להכין אותי למחוז 9. אני מעדיפה שלא לראות את עצמי במראה אבל אני מסתכלת בכל זאת.
אני לובשת שמלה ארוכה עד הרצפה בצבע סגול בהיר, עם שרוולים קצרים, כתפיים חשופות עם כתפיות באותו צבע. על הכתפיה השמאלית פפיון בצבע כסף ועל השרוול הימני פפיון בצבע כסף. אחרי בית החזה יש כיווצים. השיער שלי פזור בבקבוקים, ועל ידי יש צמיד בצבע כסף. לק מבריק. נעלי פלטפורמה כסופות. איפור מחמיא וקל. 'טוב, לפחות הצבע של השמלה סביר.' אני מהרהרת ומחלקת שבחים לצוות הסטייליסטים שלי, כדי שלא יתחילו שוב. או יותר נכון, כדי שסידוונה לא תתחיל שוב. אחרי חצי שעה משעממת ביותר, אפי קוראת לנו לצאת. אני יוצאת אחרי סידוונה. טומי וליסוון מחכים לנו בחוץ.
"למדת?" אני שואלת את טומי קצרות.
"לא." הוא עונה. מאותו רגע אני ממשיכה להתעלם ממנו. במחוז 9, הדברים מתנהלים פחות או יותר כמו במחוז 10 ו-11, רק שפה את הארוחה אנחנו עושים בבוקר. אני לא מבינה את זה. אבל שיהיה. בזמן שאני אומרת את הנאום, אני תוהה איך אני עומדת לגרום לטומי ללמוד אותו למחוז 8. אחרי ששני ילדים קטנים, הפעם בעלי שיער שחור, מגישים לנו שני זרי פרחים, אנחנו יורדים מהבמה וחוזרים לרכבת. שם, על פי הנחיותיה של סידוונה, אני מורידה את הבגדים בזהירות ומניחה אותם על הכיסא. אחר כך אני מורידה מפניי את האיפור ונכנסת לישון.
הלילה, אין לי סיוטים.

טומי - היום עובר לאט, מכינים אותי למחוז 9 (אחרי שמקימים אותי בכוח מהמיטה...) אנחנו יוצאים, לילי נואמת, חוזרים לרכבת. מחר בבוקר נאכל את הארוחה בבית ראש העיר. אני שוכב לי, מוכן ללילה ארוך בלי שינה

~בוקר~

לילי - הצעקות הרגילות של אפי מעירות אותי מוקדם בבוקר. אני בקושי מספיקה להתאושש, וסידוונה כבר נמצאת בחדר שלי.

מתי יש את הקטע שלהם?

טומי - ליסוון נכנסת לחדר בלי לשאול, היא כבר יודעת את התשובה.

אחרי הארוחת בוקר...

לילי - סידוונה ישר נאנחת. "קדימה, תתלבשי!" היא מורה עליי. אני מתלבשת בעייפות.

טומי - ליסוון מושכת אותי מהמיטה בכוח, אני נמצא שם רוב היום פרט לזמנים שבהם אני צריך או מוכרח להגיע לשירותים... היא מלבישה אותי במעין טוקסידו לבן מכוער. שיהיה

לילי - סידוונה חוזרת על כל מה שהיא עשתה אתמול, ובגלל שאני נראית ממש עייפה היא שמה לי מייקאפ.

טומי - "נראה כאילו אתה עומד להרדם כאן..." ליסוון אומרת פתאום. "אני לא..." אני אומר בשקט ומתרווח בכיסא שלי. אם אני לא שוכב במיטה אני מעדיף להיות שם..

לילי - סידוונה ממשיכה להתעסק עם השיער שלי במשך עוד כחצי שעה, ואז אפי קוראת לנו לצאת.

טומי - אני וליסוון יוצאים

לילי - אני יוצאת עם סידוונה מהחדר.

טומי - אנחנו יוצאים כולם מהרכבת והולכים לעבר בית ראש העיר.

לילי - אנחנו מגיעים לבית ראש.

טומי - קבלת פנים, מתיישבים לאכול. אין הרבה אוכל בארוחה, מילא - לא בא לי לאכול. המבוגרים מדברים על פוליטיקה

לילי - אני שותקת, וחושבת על כך שטומי צדק, והמבוגרים באמת מנצלים אותנו לטובת פוליטיקה ומזון, או דברים כאלה.

טומי - הרמת כוסית, היין הזה לא כל כך טעים. עלי לציין. אנחנו אומרים "שלום" לכולם והולכים בחזרה לרכבת, ליומיים של נסיעה ממשוכת

לילי - אחרי הארוחה אנחנו חוזרים לרכבת. הידד.

טומי - אני מתחמק מהעולם והולך למיטה

לילי - אני מחליפה שוב בגדים - מכנס פוטר וחולצה. שינוי גדול אחרי השמלה. אני מחליטה ללכת לנסות לשכנע את טומי ללמוד את הנאום למחוז 8.

טומי - אני שוכב לי במיטתי

לילי - אני מורידה את כל האיפור מהפנים שלי והולכת לכיוון החדר של טומי. אני דופקת על הדלת.

טומי - אין לי עצבים לאף אחד, אבל יש לי תחושה שמי שזה לא יהיה יכנס אם ארצה ואם לא. "כן!" אני אומר.

** ד"א - חשבתי על זה, ואני חושבת שמה שהכי יפגע בטומי רגשית זה שיגידו לו שהוא לא הוא ביומיום.

לילי - אני פותחת את הדלת ונכנסת. "תראה." אני אומרת. "אני ממש לא מתכוונת לעמוד שם עוד פעם ולדבר לבד, בזמן שאתה לא עושה כלום ושותק. אתה עומד ללמוד את הנאום למחוז 8 או לפחות חלק ממנו, אם בא לך ואם לא." אני אומרת לטומי בלי הקדמות.