שירשור לי ולגל ♥

לילי - "בסדר. אז תספר לי מה כן."

טומי - "שום דבר"

לילי - "חבל. כי אני לא יוצאת מפה עד שתיכנע. ואם אתה תצא מפה. אני פשוט אעקוב אחריין. ואתה יכול להמשיך לקרוא לי קרציה כמה שאתה רוצה."

טומי - "איך אפשר לאהוב מישהי כמוך...."

לילי - "אתה מוזמן לשאול את עצמך לפני חצי שנה. או את מרטין. או אנשים אחרים. אה, אופס. שכחתי. אתה לא ממש מתקשר עם אנשים אחרים."

טומי - "אני באמת מפתיע את עצמי."

לילי - "וואו. מרתק."

טומי - "לילי, מה דעתך לשאול את עצמך - למה את כזאת קרציה?!"

לילי - "אני אוותר. בניגוד לאנשים מסויימים, אין לי בעיות פסיכותיות, ואני לא מדברת לעצמי."

טומי - אני מוציא את הראש מתחת לשמיכה: "מתי דיברתי לעצמי?"

לילי - "לא אמרתי את זה. אמרתי אנשים מסויימים." אני אומרת, אבל מדברת בצורה כזאת שמוכיחה שדיברתי עליו.

טומי - "מתי. דיברתי. לעצמי?!"

לילי - "לא אמרתי שזה אתה." אני אומרת, מרוצה מעצמי קצת.

טומי - "אוקי." אני אומר ומתחפר מתחת לשמיכה

לילי- "אתה ממש אידיוט לפעמים. אמרו לך?"

טומי - "גם את לא משהו מיוחד רוב הזמן."

לילי - "תודה." אני עונה. "מתחשק לך להיות כמו בנאדם שפוי ולצאת ממתחת לשמיכה?"

טומי - "מתחשק לך להיות נחמדה ולהעלם מפה?"

לילי - "לא, לא ממש."

טומי - "באסה."

לילי - "אז מתחשק לך?"

טומי - "טוב לי פה."

לילי - אני שותקת. אני מחכה שהשתיקה שלי תוציא את טומי מהשמיכה.

טומי - "את מבזבזת את הזמן שלך."

לילי - אני ממשיכה לשתוק.