שירשור לי ולגל ♥

~ארוחת ערב~

לילי - אנחנו יושבות על המיטה שלי עד שאפי נכנסת לחדר בדמעות. "ארוחת ערב..." היא אומרת.

טומי - אני מנמנם עד שמישהו נכנס לחדר שלי, אבא. "היי." הוא אומר. "חשבתי שיהיה לי חופש ממך..." אני צוחק

לילי - "מה קרה, אפי?" אני שואלת בדאגה.

טומי - "כן... רציתי לבדוק מה המצב... לא התרשמתי כל כך. היית כל היום לבד?" אבא שואל. "כמה שעות. שינוי מה?" אני אומר.

לילי - אפי מנגבת את הדמעות שלה. "נולן ו..והמבר נפרדו!" אפי מתחילה לבכות שוב. אני מחניקה חיוך.

טומי - "אני שמח לראות שאתה מרגיש יותר טוב." הוא אומר. "אז זה אומר שאצא בקרוב?" אני שואל. "אמממ..." הוא אומר.

לילי - אמא קמה אל אפי ומחבקת אותה. "יהיה בסדר. הם יחזרו אחד לשני. אני מבטיחה." היא מגלגלת אליי עיניים.

טומי - "אה." אני עונה.

לילי - אפי מהנהנת, לגמרי רצינית. "כן. אני מקווה. בואו לאכול." היא אומרת.

טומי - "יש לי תחבושת על הרגל?" אני שואל פתאום.

לילי - אנחנו יוצאות מהחדר אחרי אפי.

טומי - "כן." אבא אומר.

לילי - "איפה פיטה?" אמא שואלת. אפי מושכת בכתפיה.

טומי - "טוב לך, תן לי לישון!" אני אומר

לילי - אנחנו נכנסות לחדר האוכל ומתיישבות.

טומי - "לילה טוב!" אני אומר וחופן את ראשי בכרית. אני יכול לראות במוחי את אבא צוחק.

לילי - השולחן כבר ערוך, ואני לוקחת לעצמי קצת אורז.

טומי - ישן.

פיטה - אני עולה לקומה ונכנס לחדר האוכל

לילי - אני אוכלת את האורז.

פיטה - "פיספץי משהו?"

לילי - אני מסתובבת לאחור. פיטה נכנס לחדר. קטניס מנידה בראשה אבל אפי מסתכלת עליו בעיניים מלאות דמעות. "נולן והמבר נפרדו!" היא מיבבת.

פיטה - "ברצינות? אוי כמה נורא!" אני אומר, ומנסה שזה ישמע אמיתי.

לילי - "אני יודעת!!" אפי ממשיכה ליבב. פתטית.

פיטה - "אבל אל תתני לזה לבאס אותך, בואי נהנה מהאוכל."

לילי - "איך אני יכולה לא לתת לזה לבאס אותי? הם היו זוג כל כך מושלם...."