שירשור לי ולגל ♥

לילי - "באמת?" אני שואלת. "איך אתה יודע שאנחנו אוכלות אותן? אנחנו מסתירות את זה...." אני אומרת.

טומי - אני צוחק. "ברצינות? מה את היית עושה בהפסקה כשאת אוכלת בלי להסתכל על האוכל הדוחה הזה?" אני שואל.

לילי - אני צוחקת. "טוב, יש בזה משהו..."

טומי - "האוכל של בית ספר..." אני אומר בחולמניות. "אני ממש לא מתגעגע." אני אומר.

לילי - אני צוחקת עוד יותר. "מי כן?"

טומי - אני מחייך ולוקח קוראסון.

לייל - אני מסיימת את הקוראסון שלי.

טומי - "אתה יודע להכין קוראסונים אבא?" אני שואל.

לילי - אני מביטה על פיטה.

טומי - "לא." הוא עונה.

לילי - "שיא חדש!" אמא מכריזה. "הדבר הראדון שאתה לא יודע להכין." אני מחייכת.

טומי - אני מחייך ואבא מביט לעבר קטניס. "גם אני אוהב אותך קטניס. באמת." הוא אומר ברוגע.

לילי - אני מפסיקה לחייך.

טומי - אני ממשיך לחייך. "זה מסובך להכין?" אני שואל. אני קם על רגלי. המטרה: לגלות איך מכינים קוראסון.

לילי - "אני יוצאת החוצה." אני אומרת.

טומי - "אני הולך... לאינשהו..." אני ממלמל ועושה את צעדי למטבח.

לילי - אני יוצאת למרפסת שטומי היה בה קודם.

טומי - "שלום!" אני אומר לעובדים. רק אחד מהנהן לעברי. "כן?" הוא שואל. "מי אחראי על הקורסונים?" אני שואל. "אני. למה? משהו לא בסדר?" הוא שואל. "לא! פשוט.. רציתי לדעת איך אתה מכין אותם... הם פשוט טעימים." אני אומר.
"אה." הוא עונה. "אני יכול לעזור לך?" אני שואל. הוא מגניב חיוך. "אני אשמח לקצת עזרה. אבל הצוות שלך לא יקרע אותך לגזרים?" הוא שואל. "אין מצב." אני אומר. "אתה לא מכיר אותם." אני אומר ונעמד לידו.

לילי - אני מסתכלת על הנופים. 'יפה פה...' אני חושבת.

טומי - אני מקשיב בעניין ועוזר לשף.

לילי - שדות מרעה... פרות ותרנגולות... "מחוז 10?" אני מהרהרת בשקט.

לא הגיוני [;

טומי - "זה דיי פשוט." אני אומר כשאנחנו בוהים בתנור

נתגבר.

לילי - אני נכנסת בחזרה לחדר אחרי רבע שעה בערך.

טומי - הוא צוחק. "אני אחזור מאוחר יותר." אני אומר

לילי - "שלום." אמא אומרת. "היי. איפה אנחנו עכשיו?" אני שואלת.