שירשור לי ולגל ♥

טומי - אווקסית אחת נכנסת לחדר עם צלחת ועליה קוראסונים (לפחות כך נדמה לי שקוראים למאכל הזה...)

לילי - אני מביטה באווקס. אני לא רעבה.

אווקסית? ממתי יש דבר כזה שנקרא אווקסית?

שופסי XDD

טומי - אני לוקח קוראסון ונוגס חתיכה מיניאטואית.

חחחח

לילי - כולם נראים כאילו הם נהנים מהאוכל, אבל אני עדיין לא רעבה.

טומי - "איך אמרת שקוראים לזה אפי?" אני שואל.

לילי - "לא אמרתי. וקוראים לזה קוראסון." אפי אומרת בחשיבות עצמית.

טומי - "זה שוקולד?" אני שואל, מזמן לא אכלתי שוקולד.

לילי - "כן." אפי אומרת, ונוגסת בקורא-מה-שמו.

טומי - הוא טעים. אני חושב. שוקולד יקר במחוז 12. זה מותרות. לאנשי התפר, הסוחרים ולמי שגר בשכונת המנצחים. זה כמו לתת מתנה או משהו דומה.

לילי - שוקולד? אף פעם לא אכלתי שוקולד. אני לוקחת אחד וטועמת. זה טעים.

טומי - "אוי אפי, מה את עושה לנו? את יודעת כמה שוקולד עולה במחוז 12?" אבא אומר בצחוק.

לילי - אני מחייכת ולוקחת עוד ביס.

טומי - "ברור." אני אומר.

לילי - "מה ברור?" אני שואלת.

טומי - "לא משנה....." אני אומר בשקט.

לילי - אני מסתכלת לרגע על טומי ואז מושכת בכתפיי.

טומי - אני נוגס עוד נגיסה בקוראסון. "כדאי לך לטעום לילי." אני אומר.

לילי - אני מרימה את הקוראסון הנגוס שלי אל מול עיניו. "טעמתי."

טומי - "זה טעים, נכון?" אני שואל.

לילי - "מאוד. אכלת פעם שוקולד? חוץ מעכשיו..."

טומי - "אולי פעם אחת..."

לילי - "אני אף פעם לא אכלתי." אני אומרת ונוגסת שוב.

טומי - "קטניס, אני חושש שהסתבכנו." אומר אבא בצחוק. אני מחייך. "לא... הסוכריות טופי יותר טעימות." אני אומר

לילי - "סוכריות טופי?" אני שואלת. "מה זה?"

טומי - "הסוכריות שאת אוכלת כל יום עם חברות שלך בהפסקות. קוראים להן טופי." אני אומר