שירשור לי ולגל ♥

זוהרת?

לילי - "טוב, זה לא קל. זה היה ממש מפחיד, אבל כל פעם שפחדתי, חשבתי על הבית, על החברות שלי ועל טומי." אני מסמיקה.

טומי - אני תוקע בה מבט מופתע. "אתה נראה... מופתע, טומי," אומר סיזר. "טוב. זה מוזר לשמוע את זה, כאילו זאת הפעם הראשונה." אני אומר ומחבק את כפתה.

לילי - אני משפילה את מבטי. "איך הרגשת כשלילי סיפרה לך שהיא אוהבת אותך?" סיזר שואל.

טומי - "יודע משהו, סיזר. הייתי רוצה לשמוע זאת שוב. כשאני לגמרי ער." אני אומר ומביט בה.

לילי - אני מסמיקה לגמרי. הוא רציני עכשיו?

טומי - אני מביט אליה. מיישיר את מבטי איתה ומביט הישר לתוך עיניה

לילי - "אני אוהבת אותך, טומי." אני אומרת, שוקעת למראה עיניו.

טומי - אני מהנהן. וחוזר אחרי כמה שניות להביט בסיזר.

לילי - אני משפילה את מבטי שוב. "מה איתך טומי?" סיזר שואל. שתי דקות אחרונות לראיון. שיגמר כבר...

טומי - "אני חושב שכאן בקפיטול אתם יודעים מה זה להשאר במתח." אני אומר אחרי שתי דקות של חשיבה. סיזר שותק ואומר לבסוף: "המנצחים של סבב המשחקים ה93!!!! רבותיי!!!" כולם מוחאים כפיים.

לילי - הראיון נגמר. המצלמות נכבות, וסיזר מברך אותנו. אני מישירה את מבטי אל טומי.

טומי - אני מנסה לחמוק מלהביט בלילי, ומביט על המקום שבו ישב פיניק. "אני צריך ללכת." אני אומר

לילי - אני מביטה בו בעודו הולך למקום כלשהו. אמא ופיטה מגיעים. "כל הכבוד לכם." פיטה אומר. "איפה טומי?"

טומי - אני מסתובב בכל האיזור כדי למצוא את פיניק. אולי למטה?

לילי - "הלך לאינשהו." אני אומרת.

טומי - אני יורד במעלית לאולם האימונים. וחמוא אותו שם.

לילי - אמא מחבקת אותי. "בואו נלך למצוא אותו." היא אומרת.

טומי - "אהמ." אני אומר. הוא מביט בי, "או היי טומי. הייתם נפלאים." הוא אומר, אבל נשמע כאילו הוא בכלל במקום אחר. "רציתי להודות למחוז 4. זאת אומרת. הייתי רוצה להודות לך, ברוק באמת הייתה מדהימה." אני אומר. "הייתי מעוניין, שתמסור גם למישהו שקרוב לג'וש. אני לא יודע איך לומר את זה. פשוט.. הם באמת היו חשובים לי. גם אם זה לא נראה כך. אני פשוט... הרגשתי שאני חייב להודות על הכל..." אני ממשיך. "אני אמסור, טומי. ידעתי ששווה שנקבע את הפגישה ההיא." הוא אומר. הוא מתקדם אליי ומושיט לי יד ללחיצה. "אנחנו עוד נפגש." אומר פיניק. אני לוחץ את ידו. "כדאי שתלך." הוא מציע. אני מהנהן. אני לוחץ על כפתור המזמין של המעלית והיא מגיעה בשניות. כשאני יוצא: אבא, קטניס ולילי מתנפלים עליי בשאלות של: איפה היית?

לילי - "טומי! איפה היית? למה לא אמרת שאתה הולך? אתה יודע איך דאגנו לך?" פיטה שואל.

טומי - "הייתי צריך לדבר עם מישהו." אני אומר ומושך בכתפיי.

לילי - אני מסתכלת על הרצפה. "טוב, פיטה. הכל בסדר, מצאנו אותו. בואו נלך." קטניס אומרת.

טומי - "לאן?" אני שואל.

לילי - "לרכבת."

טומי - אני מהנהן בהבנה. אני הולך אחריהם.

--

מקפיצים לרגע שהם מגיעים לתחנת רכבת. למה? כי אין לי כוח P:

חחח סבבה

לילי - אנחנו מגיעים לתחנת הרכבת. אני לצערי עדיין בשמלה ההיא.