שירשור לי ולגל ♥

לילי - אני משתדלת להתעלם מהם ולאכול את העוף.

טומי - אני חושב על הבית.

לילי - אמא מסתכלת עליי.

טומי - אני לוקח לגימה מכוס המים שהונחה לי.

לילי - אני משפילה את מבטי ולוקחת אורז.

טומי - אני גומר לאכול ויוצא לנשום אוויר ב"מרפסת."

לילי - אני מסיימת את העוף והאורז, ואז שותה מיץ תפוזים.

טומי - אני מביט בנופים המתחלפים.

בואי נקפיץ.

סבבה. למתי?

לילי - אני לוגמת מהמיץ עוד לגימה.

רבע שעה לפני שהם במחוז 12.

טומי - אני מביט אל מחוץ לחלון: בחוץ הכל כבר אדום. אני מבחין במשהו. לא משהו גדול, או מפואר. אני מבחין בבית. אני מבחין במחוז 12. במכרות, בבתים הגבוהים..

לילי - אני קמה מהכיסא שלי לחפש את טומי. השיחות של המבוגרים שיעממו אותי ממזמן.

טומי - אני רץ מהחדר שבו שהיתי את השעות האחרונות. זאת אומרת - לא ממש רץ. הולך... בערך... "מחוז 12!! כבר רואים את המכרות!!!"

לילי - טומי נתקע בי כשהוא חוזר מהמרפסת.

טומי - "אחח... את בסדר?" אני שואל. היא מהנהנת ואומר שוב: "רואים את מחוז 12!"

לילי - "באמת?" אני שואלת והעיניים שלי נדלקות. אני ממהרת למרפסת. טומי צודק. באמת רואים את מחוז 12.

טומי - אני מחייך ולוקח עוד קוראסון מהשולחן

לילי - אני רואה את המכרות מתקרבים. התפר. ולבסוף, שכונת המנצחים. רואים את הכל בקושי, הכל מוסתר מאחורי הבתים.

טומי - אפי חוצה את החדר וקוראת ללילי להכנס. "בקרוב נגיע למנהרה." היא אומרת.

לילי - אני נכנסת פנימה באי רצון ומסתכלת על טומי, מאושרת. "עוד מעט אנחנו בבית." אני לוחשת לו.

טומי - "שמתי לב." אני אומר

לילי - אני מחייכת. "יופי שאת יכול לשמור על הציניות שלך."

טומי - אני מגלגל את עיני

לילי - אנחנו עוברים במנהרה.

טומי - האורות נדלקים בעוצמה ואני כמעט נחנק משינוי המהירות של הרכבת תוך כדי שאני אוכל

לילי - אני מסתכלת על טומי בדאגה ומושיטה לו את כוס המים שלו. "אתה בסדר?"