שירשור לי ולגל ♥

טומי - אני מכניס את הידיים לכיסים והולך לאורך השביל

לילי - אני נשארת עם החברות שלי. 'לאן טומי הלך?' אני תוהה. "אז... קיבלת את מה שרצית?" שואלת אמה. אני מביטה בה, מבולבלת. אמה צוחקת. "תראו. כמה נשיקות מנסיך החלומות שלה והיא כבר חולמת בהקיץ." אני מסמיקה, בעיקר כי באמת חשבתי על טומי. הן צוחקות.

טומי - "לעזאזל עם הקפיטול הזה. עם האבא הזה. המשחקים. הכל!" אני ממלמל לעצמי

לילי - "את לא מבינה איך דאגנו לך!" אומרת סיידי. "ואת לא מבינה איך בכינו כשאמרו שטומי הוא המנצח... היינו בטוחות שמתת! ואת לא מבינה...." סיידי הייתה ממשיכה לדבר, אלמלא אמא ופיטה הופיעו. הצלמים כבר הלכו, תודה לאל.

טומי - אני מתיישב באיזו פינה ומחכה שכולם יעברו - ואז אני אצא.

לילי - "איפה טומי?" פיטה שואל בדאגה.

טומי - אנשים חולפים על פני

לילי - אני מסתובבת בדאגה. "אני לא יודעת... ראיתי אותו הולך לשם."

טומי - אף אחד לא מבחין בי. מזל. אני חושב לעצמי.

לילי - אני מסובבת את ראשי. "בואי נלך לחפש אותו." ליז מציעה. אני מתעלמת מנימת הצחוק הקלה שבקולה ומהנהנת.

טומי - הקהל ממשיך וממשיך. מאוכזב? אני חושב. אתה ממש פראייר אם כן...

לילי - אנחנו מתפצלים. אמא ופיטה הולכים ימינה, ואני, סיידי, ליז ואמה הולכות שמאלה.

טומי - אחרי שכל ההמון הולך אני מתרומם. "אחח!" אני פולט ומתכופף וממשש את רגלי

לילי - אני מפנה את ראשי אחורה, אל המקום שלפני שניה עברנו לידו. נדמה לי ששמעתי את טומי. אני הולכת לכיוון שממנו הגיע הקול.

טומי - "לעזאזל." אני אומר וממשיך למשש את הרגל

לילי - עוד פעם אני שומעת את הקול שלו. "טומי?" אני שואלת בשקט. ליז, אמה וסיידי משיגות אותי, אחרי ששמו לב שהלכתי.

טומי - "מה?" אני שואל בעצבים. נדמה לי ששמעתי מישהו קורא לי

לילי - אני מפנה את ראשי, ורואה את טומי יושב בפינה, ממשש את רגלו. אני ממהרת אליו. "הכל בסדר?" אני שואלת בדאגה.

טומי - "קמתי לא טוב. זה הכל." אני אומר ומזדקף.

לילי - אני מסתכלת על טומי. "למה התיישבת פה? מחפשים אותך."

טומי - "וואו." אני אומר בשיעמום ומתנקה מהאדמה

לילי - אני מחייכת אליו חיוך קלוש.

טומי - "כולם הלכו?" אני שואל ביובש. אני מרים את מבטי לבדוק ורואה את החברות של לילי.

לילי - אני מהנהנת.

טומי - "יופי. ביי לילי!" אני מכריז ומתחיל ללכת משם.