שירשור לי ולגל ♥

בוא*

לילי - אני מסתכלת אחורה, לתוך החדר.

טומי - "התגעגעתי אל שניכם.." אמא אומרת ומשחקת בשיערי.

לילי - הארון שלי תופס את מבטי. הוא פתוח קצת, ובגדי הציד שלינמצאים בתוכו, מפוזרים. אני מחייכת. אבא לא יודע לקפל.

טומי - "התגעגתי אלייך." אני אומר.

לילי - בגדי ציד. אני מסתכלת על הדלת שלי. היא סגורה. אני נכנסת בחזרה לחדר.

טומי - "טוב. תלך עכשיו למיטה שלך." אבא אומר. הוא מביט בי לרגע במבט שאומר. אנחנו צריכים לדבר. אני מהנהן אליו הינהון שלא נראה ויורד מהמיטה שלהם. "לילה טוב." אני אומר ויוצא מהחדר. יודע שעוד דקות ספורות אבא יבוא

לילי - אני לובשת את בגדי הציד שלי במהירות.

המטרה היא שטומי יראה אותה קופצת מההחלון ורצה ליער.

טומי - אני נכנס לחדר שלי ונשכב על המיטה.

לילי - אני סוגרת את הארון שלי ברעש. אופס. אני מחכה קצת... אף אחד לא מגיע. אני חוזרת לאדן החלון ומתכוננת לקפיצה.

טומי - אני חוזר בלב על השורות שוב ושוב ושוב: "הניחי ראשך על הכר הרך, וכשתפקחי אותן מחר השמש שוב תזרח"

תסתכל מהחלון!!!

לילי - אני מנדנדת את רגלי ומכופפת את הברכיים שלי.

טומי - אני פותח את המגירה ליד המיטה שלי ומוציא מחברת.
"זה לא נכון. אני כן מסוגל. אני רק לא רוצה. זה עיניין של רצון. תמיד אמרת לי שלשמור בבטן זה לא טוב. אני מאמין לך, כי אני רואה אותך, ורואה את אמא. והלב שלי מתכווץ. ואני לא יכול לנשום. כואב לי. כל כך הרבה מגע. כל כך הרבה אהבה. ובכל זאת. אתה עדיין אוהב אותה. אני יודע שזה לא בכוונה. אבל אני יודע שלפעמים אתה תוהה עם התחתנת עם האישה הנכונה. אתה תתכחש. אני אשאר אדיש. ומה יצא לנו מזה? התפרקות. אני רואה אותך בקושי. אתה מסתכל עליי באותה גישה. ועכשיו? אני לא יודע איך אני אמור להרגיש, מאויים? לא מגיע לה - זאת שנינו יודעים. ובכל זאת? אני לא רוצה להיות כמוך, שלא יודע מה הוריך הרגישו כלפיך ואתה כלפיהם. היית מנותק. אני רוצה להיות שונה ממך, אני חושש שאני מצליח. ברוב החלקים. ובנותרים? אינני יודע כלל. אני רק פוחד. פוחד שלא אוכל לראות את זה יותר ולדעת מה התהיות שלך. הייתי צריך למות, רציתי למות. אבל בכל זאת אני מנצח. היא שבירה, אל תתן לה להשבר ככה. לחמוק לך מבין הידיים. זה לא מגיע לה. זה לא מגיע לך. זה לא מגיע לי. אני לא אומר לך לחשוב עליי. אני אומר לך להזהר. ולחשוב שוב - את מי אתה באמת אוהב? אותה או את "אהובת ילדותך." את מי אתה רוצה? רוצה באמת. תבדוק ותודיע לי על התוצאה. אני אוהב אותך, אוהב אותך בכל ליבי. אבל פוחד. פוחד מההרס שאתה מסוגל לעשות במילה אחת, בתמונה אחת, בשניה אחת. אני מקווה שאתה מבין, אני לא מנסה להרוס אותך, לגרום לך רגשות אשם. אני רק מקווה שתראה את התמונה ממקום אחר. מהמקום שאני עומד ומשקיף על העולם. א.א.א." אני כותב ומכניס את המחברת חזרה למגירה ונהפך על גבי. אני מביט בתקרה.

לילי - אני קופצת ונוחתת על המדרכה בחבטה רכה.

טומי - אני מוציא שוב את המחברת וכותב בעמוד חדש:
"את חמודה. באמת. אני לא אומר את זה סתם. אבל אני לא יכול לחשוב על דברים כאלה, לא כל עוד אני באותו מקום. זה לא טוב לך, וגם לא לי. אני באמת אוהב אותך. אני יודע - זה מוזר. זה שונה. אבל אני פוחד מזה, אני מודה. מחווה. אהבה. רגישות. אני לא טוב בזה, אני רוצה שיהיה לך בן זוג שישים לב לדברים הקטנים, ישמח אותך ושאת תוכלי לשמוח איתו. אני לא הוא. אני לא הוא. אני לא הוא. אני לא יכול לשמח אותך. לי קשה לשים לב לפרטים הקטנים. אני פוחד מהאמת ומכולם. אני לא הוא. אבל בכל זאת. א.א.א."

לילי - אני מביטה לרגע אל החלון של החדר של טומי, ואז מתחילה לרוץ.

טומי - אני מביט רגע בדף. ואז סוגר את המחברת ומכניס את המחברת חזרה למגירה

לילי - אני רצה בשקט אל היער. אל הבקתה. הבקתה שלנו. הבקתה שלי. חמימות מציפה את ליבי.

טומי - אבא דופק על הדלת. "היי.." אני ממלמל. "היי." הוא אומר. הוא נכנס וסוגר את הדלת אחריו. "אני אשמור על זה בסוד..." אני מבטיח לו

לילי - אני עוברת דרך הפתח שבגדר ונכנסת ליער.

טומי - "רק אל תפגע אבא."

לילי - אני לוקחת את הקשת שלי, את החיצים שלי שהכנתי לבד ואת הסכין הקטן מהחור שבגזע העץ.

טומי - הוא מביט בי רגע ואז אומר. "אני לא רוצה לפגוע בה טומי. לא בה, לא בך ולא באף אחד אחר. והלוואי שהייתי יכול לשנות את כל הדברים שעשיתי. אבל אני סומך עלייך."

לילי - אני מתחילה להתקדם אל עבר הבקתה, שואפת את הריח המוכר של היער.

טומי - "אתה סומך עליי?" אני שואל בליגלוג. "אבא. אני לא טוב בזה." אני אומר. אבא מתיישב לצידי על המיטה ואני נרתע ועובר לישיבה אחרת.

לילי - אחרי כמה דקות של הליכה שקטה אני מגיעה לבקתה, עם שלל של שני אווזים.