עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

קתרין - אני מביטה באמא במבט מלא משמעות

אנאבל - אמא נאנחת. "עשינו את זה פעם, כשהיינו ילדות. ברחנו לעיר עם שני נערים בני תמותה."

קתרין - "אז אין לכן שום זכות לכעוס עלינו."

אנאבל - "העובדה שאנחנו עשינו את זה, קתרין, לא הופכת את זה לדבר טוב." אמא של קייט אומרת.

קתרין - "אבל אתן לא יכולות לכעוס עלינו."

אנאבל - "אתן לא הודעתן כלום! שום דבר! פשוט נעלמתן באמצע הלילה! חשבנו שחטפו אותך, שאתן נמצאות פצועות איפה שהוא או שאתן מתות!" אמא מתפרצת עלינו.

קתרין - אני בוהה בהן, "השיחה הזאת מבוזבזת."

אנאבל - "אני מצטערת, אם אתן מתכוונות להמשיך להטיח האשמות כאלה, אני הולכת מכאן." אני מזיזה את הכיסא שלי לאחור.

מכאן בלי א' גל?

קתרין - "עד להודעה חדשה אתן מקורקעות." אמא אומרת, "עד שנמצא משהו אחר."

טעות של הקלדה מהירה.

אנאבל - "אני ממש לא עומדת להיות מקורקעת, אמא. אני אעשה מה שאני רוצה. ואם אני רוצה לצאת מהבית הזה לעיר ברגע זה, אני אעשה את זה עכשיו, ולא אכפת לי מה תגידו. את באה, קייט?"

קתרין - אני שותקת, "למה אתן עושות את זה?" אני שואלת

אנאבל - אני מביטה על קייט.

קתרין - "קתרין, את בת 16 וחצי. אין לך מושג מהעולם." אמא אומרת

אנאבל - "נכון." אני מפתיעה את כל הנוכחות בחדר, עד כדי כך שאפילו אמא שלי פונה להביט בי. "אין לנו מושג מהעולם. זה מה שאני מנסה להסביר. הסיבה שאין לנו מושג מהעולם היא שאתן כל כך מגבילות אותנו עם החופשיות לעשות דברים. ואני מנסה ללמוד את זה, ללמוד לשרוד לבד בעולם."

קתרין - "את לא לבד, אנאבל. את לעולם לא תהיי לבד." אמא של אנה אומרת

אנאבל - "מאז שנולדתי, אמא, וסיימתי לינוק, את הפסקת לטפל בי והשארת אותי לטיפולה של ננסי. אני כן גדלתי לבד. עם אמא שלא מעניין אותה מה קורה בחיי, אלא אם זה משהו שלדעתה מצריך עונש, ואבא שלא נמצא בבית כלמעט כל הזמן. אז אני כן גדלתי לבד, וגם תומס גדל לבד. ולא מגיע לו, או לי, או לאף אחד אחר לגדול ככה. ואני אולי גדלתי לבד, אבל עכשיו אני לא לבד. לא לגמרי. יש לי את קייט. אבל את? את אף פעם לא שם כדי לעזור לי כשאני זקוקה למשהו, ואני יודעת את זה אז אני אף פעם לא מבקשת ממך. קייט שם, ואני תמיד יכולה לסמוך עליה. ועם כל כמה שקייט חברה טובה שמוכנה לעזור, יש גבול למה שאדם יכול לעשות. היא לא יכולה להיות אמא שלי."

קתרין - "תמיד יהיה לך מישהו, אנאבל, תמיד תהיי בסביבה שאת יודעת אותה, יהיה לך בעל."

אנאבל - "לכל הרוחות, אמא! את באמת לא מבינה שום דבר, נכון?" אני מתאפקת לא לצעוק.

קתרין - "אני חושבת שזה זמן טוב ללכת." אני קמה מהשולחן

אנאבל - "רעיון מעולה." אני אומרת, נועצת באמא מבט רושף ויוצאת מהחדר.

קתרין - "דיברתי על עצמי." אני אומרת לשווא, אני פשוט לוקחת פרוסת לחם עם חמאה ויוצאת

אנאבל - "רוצה לבוא איתי לעיר, קייט?" אני שואלת, מנסה להירגע.

קתרין - "אני צריכה קצת זמן עם עצמי."

אנאבל - אני מגלגלת עיניים. "טוב, אני אצא לבד. אם אני לא אחזור עד הערב, את מוכנה לחזור ולגרור אותי משם? כי אני כנראה אהיה שיכורה מדי לחזור לבד."

קתרין - "אנאבל!" אמה של אנה נושפת בכעס