עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - אני מרימה את ראשי אל קייט. "Je pensais que c'est là que vous êtes allé. Êtes-vous d'accord?"

השאלה היא "את בסדר?" למרות שגוגל תרגום דביל וככה הוא כותב מעברית לצרפתית, אבל מצרפתית לעברית זה "האם אתה מסכים?"

קצרין - ״בסופו של דבר.״

אנאבל - "את תספרי לו?" אני שואלת, ולפי מבטה, קייט בבירור מבינה שאני מדברת על סבסטיאן.

קתרין - "אולי."

אנאבל - "בסדר."

קתרין - אני לוקחת כמה פרוסות בייקון

אנאבל - "אוי, לכל הרוחוות." אני ממלמלת כשאמא שלי ושל קייט נכנסות.

קתרין - הבייקון נראה פתאום מלא חיים

אנאבל - "בוקר טוב!" אני אומרת בעליזות.

קתרין - "בוקר טוב."

אנאבל - הן מתיישבות מולי ומול קייט במבטים חמורי סבר. "בת', תומס, למה שלא תלכו לשחק בחדרים שלכם, אם גמרתם לאכול?" אמא של קייט שואלת. תומאס מהנהן ויורד מהכיסא, ובת' משתרכת אחריו.

קתרין - אני לוגמת מכוס הקפה

אנאבל - "מה לכ הרוחות והשדים חשבתן לעצמכן?!"

קתרין - "לכולם מגיע קצת חופש לא?"

אנאבל - אני מסווה חיוך. "קייט צודקת. אין לנו פה מספיק חופש מחיה, אין לנו פה את האשרות לעשות שום דבר. נערות בגילנו צריכות להתחיל לחשוב על העתיד, ואתן לא נותנות לנו את המרחב לעשות זאת בעצמנו."

קתרין - אני מביטה באנה במבט מעריץ

אנאבל - "אני לא מבינה איך זה קשור לעובדה שברחתן לאידריס." אמא אומרת בקול נחרץ, למרות שברור שהיא מבינה. "מאחר ואין לנו חופש מחיה פה, חשבנו לנסות ולראות עוד נערות בגילנו, לראות איך הן מתמודדות עם כל מה שקורה בחייהן ואולי לנסות ללמוד קצת על אורח החיים שלהן. אתם לא מרשים לנו לצאת לעיר, לא מרשים לנו להיפגש עם נערות אחרות, או ללמוד איך להרוג שדים. חשבנו שהיציאה לאידריס תעזור, ולא סיפרנו על כך לאף אחד, מהסיבה הפשוטה שהייתם אוסרים עלינו גם את זה."

קתרין - "ואת הסכמת לכל זה קתרין?" אמא פונה אליי, "אני לא ילדה קטנה, אני יכולה להתמודד עם העולם." אני אומרת בפשטות

אנאבל - אני שולחת אל קייט חצי חיוך מעודד. "אני לא גררתי את קייט לשם."

קתרין - "ציפיתי ממך ליותר אחריות, קתרין..." אמא מנידה בראשה. "אז מה תעשי לי עכשיו? תחתני אותי? תארסי אותי? תשלחי אותי לפנימייה במסצ'וסטס? אה נכון - ארצות הברית של אמריקה במלחמת אחים ולא בטוח בחוץ. לא צריך לשמוח." אני צועקת עלינה

אנאבל - "קייט." אני אומרת בשקט.

קתרין - "אל תגידי לי שאתן לא עשיתן דברים כאלה מעולם."

אנאבל - "א סוטה מהנושא, קתרין." אמא אומרת.

קתרין - "אז אני צודקת."

אנאבל - "קתרין." אמא של קייט אומרת בנימת אזהרה. "לא. אני תומכת בקייט. זאת זכותנו לדעת." אני אומרת בעקשנות.