עוד שירשור! שירשור לגל ולי 3> עיר של...

אנאבל - אני מביטה בשני הגברים משועשעת, ושותקת.

קתרין - "הן האחיות. קתרין, אנאבל - הכירו את מת'יו דינסבל." הנרי אומר, אנאבל קדה קידה קטנה ואני עושה כמותה

אנאבל - "נעים להכירך, אדוני, אך מצער מאוד בהתחשב בנסיבות." אני אומרת, והאיש מהנהן ברצינות.

קתרין - "אני מקווה שתוכלו להתלוות אלי בנות," הוא אומר. אנחנו הולכות אחריו, "מה העיניין?" אני שואלת. "אני מקווה שתוכלו להבין כי אין ביכולתנו אפשרות להקנות לכן חדרים או משרתים משלכן... אתן מבינות - המקום הזה הוא ארעי, ואסור לסכן יותר מידי חיים." הוא אומר. "זה בסדר," אני אומרת. "מידי ערב - אדריאן, הבחור הבלונדיני בכניסה יחלק לכן שק שינה." הוא מחווה בידו על נער, לא מבוגר בהרבה מאיתנו שעומד בפינת החדר ליד ארון גדול.

אני בספק אם היו שקי שינה בזמן הזה... אבל נזרום.

אנאבל - אני מביטה על הבחור, מהנהנת בשקט. "יש זמן מוגדר לשהותנו במקום?"

למען האמת, זאת המצאה משנת 1876 אבל תדמייני שזה סתם איזה מיטה מוזרה. חה חה

קתרין - "לצערי, אנבת', לא." הוא אומר. מתבלבל לחלוטין בשמות

אנאבל - אני מכחכחת בגרוני. "למען האמת, זה אנאבל, אדוני. לא אנבת'."

קתרין - "כמובן כמובן" הוא אומר.

אנאבל - "בסדר גמור. תודה רבה, אדוני."

קתרין - "אממ... רק דבר אחד, כמה אתה יודע על הרשימות של האנשים שנמצאים כאן?" אני אומרת לפני שאיש הולך

אנאבל - אני מכווצת את מצחי. "רשימות?" אני שואלת.

קתרין - "אני מקשיב," הוא מתעלם מאנה ומביט בי, "אתה יכול לברר לי עם גבר בשם סבסטיאן זומן לעזרה?" אני שואלת. "את מתכוונת, צעיר בן פחות מ20, קוץ בתחת שחי באליקנטה כי המשפחה שלו די נידתה אותו והוא זומן לפני כמה ימים לחקירה? כן, הוא פה על תנאי. תחפשי אותו. הוא לא יכול להתרחק. אבל אני מבטיח לך - שאם תחפשי גבר מבוגר לבוש בשחור, הוא יהיה שם." האיש אומר

אנאבל - אני מנסה לחבר בין כל פיסות המידע שהנרי נותן לנו על סבסטיאן. חקירה? על תנאי?

קתרין - "אני לא מבינה." אני אומרת, "גם אני." הוא אומר והולך

אנאבל - "מה לכל השדים זה היה, קייט?"

קתרין - "סבסטיאן כאן. אני הולכת למצוא אותו."

אנאבל - אני מחייכת. "כמובן שאת הולכת. את צריכה משהו?"

קתרין - "לא... אולי בעצם כדאי שנחליף בגדים." אני אומרת ומחפשת חדר להחליף לו בגדים, אני מאוכזבת לגלות שמדובר בחלל גדול עם ברז וכיריים בגודל של מדף ספרים קטן מאוד. "המ." אני מהמהמת. אנה כבר מתחילה לפשוט מעליה את השמלה, "מה?" היא שואלת. אני עומדת פעורת פה. "הגברים האלה כל כך עסוקים בשיחות חולין שלא אכפת להם בכלל מזוג נערות בנות 17." היא אומרת ומסדרת את המחוך, "תעזרי לי ללבוש את השמלה החדשה שלי, ואני אעזור לך עם שלך." היא אומרת ומושיטה לי את שמלתה. אני עושה כדבריה. אח"כ תורי - אני מורידה את השמלה ומתכופפת על מנת להוציא את השמלה מהמזוודה הקטנה, אנה צדקה - לאף אחד מהגברים לא מזיז במיוחד שאנחנו מתלבשות ברבים. "היי." אני שומעת קול מוכר מעלי ומרימה את ראשי, מסתירה את חזי בשמלה, למרות שממילא אני לובשת מחוך וחצאית תחתונה, סבסטיאן עומד ומחייך אליי. "היי." אני אומרת ומסמיקה

אנאבל - "אתה יודע שזה מאוד לא מנומס לבהות בליידי בזמן שהיא מתלבשת?" אני נוזפת בסבסטיאן, ועוזרת לקייט עם השמלה.

קתרין - הוא מגחך, "אתן לא יכולות להאשים אותי. חדר מלא גברים. אישה זה תענוג חדשני, שלא לדבר על אישה מתלבשת." הוא צוחק. "מה שלומך קתרין?" הוא פונה אליי ברכות. "שלומי טוב. שלומך?" אני שואלת. הוא מרים ידיים, "מוכן ומזומן לקרב מול שדים. אבדון... מי שלא תרצו. אני מוכן." הוא אומר

אנאבל - אני מביטה בשניים, ולבסוף מחליטה לשאול את סבסטיאן. "הנרי אמר שהיית בחקירה, ושעכשיו אתה על תנאי. זה קשור לשדים שפרצו אלייך לבית?" אני שואלת בסקרנות.

קתרין - "המסדר חושד. זה הכל. עקרונית הייתי אמור להשאר באידריס, אבל הסכימו לי לבוא לכאן בתנאי שאהיה תחת השגחה בכירה כל הזמן. אבל אני בסדר עם זה. העיקר לא לשבת בבית ולראות את חבריי נפצעים. לא כן?" הוא שואל

אנאבל - "עדיין לא הבנתי למה אתה על תנאי. זאת הרי לא אשמתך שהשדים פרצו דווקא לבית שלך."

סבסטיאן - "כן טוב, אחד הבכירים במסדר מאשים אותי במשהו אחר לגמרי, עבר ארוך וזה... הוא ממש רוצה לזרוק אותי לכלא. רק שאין לו הוכחות לכלום. בינתיים אני עומד."

אנאבל - "טוב לשמוע." אני מחייכת חיוך לא משכנע במיוחד. "טוב, אני מניחה שאני אלך להביא לי שק שינה מהאיש החביב ששם. קייט, להביא גם לך?"